שלום לכולם. ביום רביעי עזבנו בצער את הדירה שלנו בראדשטאט ואת איזור זלצבורגלנד ועברנו לוינה לשלושה ימים שאחריהם ביום ראשון נטוס חזרה לישראל. הטיול הזה נחשב בעיניי כולם כבר כאחד הטובים שלנו וכולנו מסכימים שיש סיכוי גבוה שלאוסטריה אנחנו נחזור ביום מן הימים. כאמור ביום ראשון עזבנו את איזור זלצבורגלנד וכך גם את אזור הטבע. כל ההרים, האגמים, הרכבלים והמרחצאות נגמרו ועכשיו הגיע הזמן לחלק העירוני של הטיול בוינה. למעשה חני וירון היו כבר בוינה בכריסמס לפני כמה שנים ועכשיו הגיע הזמן שלהם לחזור ולשתף בטיפים שלהם את הילדים ולעזר בהם כדי לעשות טיול מושלם בוינה. בשלושה הימים האחרונים איזנו בין אטרקציות שחני וירון עשו לבין אטרקציות שלא ואותו הדבר גם באוכל שבוינה הוא נהיה חלק גדול מהטיול. הרבה מאוד מסעדות בהם ביקרו החלטנו לנסות ועל הדרך גם ניסינו גם כאלו אחרות.
אז אחרי ההקדמה אפשר לחזור ליום רביעי. את יום רביעי התחלנו עם הבוקר האחרון שלנו בדירה שלנו בראדשטאט. אחרי שיצאנו משם התחלנו בנסיעה שלנו לוינה. הנסיעה היתה אמורה לקחת בין 3 שעות ל3 שעות וחצי ובסוף לקחה לנו 4 שעות. הסיבה לעיכוב היתה בגלל כמות הבנייה הלא הגיונית בכבישים. בזמן הנסיעה שלנו כל הזמן היה לנו בנייה לכבישים שאילצה אותנו לרדת במהירות האוטו וכך גם הנסיעה התארכה. בסוף הגענו לתחנה הראשונה, מרכז הקניות SCS (מקווה שאמרתי את זה נכון). מדובר בקניון ענקי שרוב מטרתו בשבילינו היתה ארוחת צהריים. כבר בהתחלה מצאנו מסעדה איטלקית נחמדה שבה מבקשים מהטבח מנה והוא מכין לך אותה במקום. המסעדה היתה טעימה מאוד. משם הסתובבנו קצת בקניון וקנינו נעליים חדשות לאיתי. אחרי זה נסענו להחזיר את הרכב, מה שהתברר למרבה ההפתעה בפשוט להחנות את האוטו ולשים את המפתח במגירה, ומשם לקחנו מונית לדירה שלנו. שהגענו גילינו שהגענו לאחת הדירות הטובות שלנו. בדירה היו שלושה חדרים עם כל אחת מהם מיטה זוגית, בנוסף היה בה סלון, מטבח, חדר עם מקלחת ואמבטיה ועוד חדר עם שירותים. בנוסף לזה צריך גם למנות את המיקום של המלון שנמצא ממש במרכז וינה. אחרי התארגנות במלון יצאנו לעיר וינה. בהתחלה הלכנו למסעדה שנחשבת המסעדה עם השניצל הטעים ביותר בוינה. שהגענו ראינו שיש תור למסעדה והחלטנו לוותר ובמקום זה הלכנו למסעדה מומלצת אחרת שהיה ממש צמודה. המסעדה בעיניי כולם היתה ממש טובה. משם הגיע החלק לו חיכו כולם, הקינוח. כאמור חני וירון כבר טיילו בוינה ואמרו ששם הקינוחים פשוט מדהימים ולכן החלטנו שזה הזמן לנסות אותם כולנו. לפני זה הסתובבנו קצת ברחובות העיירה וראינו את שעון ביניין אנקר. מדובר בשעון שמסומן כאחד האטרקציות של העיר. בפועל מדובר בשעון לא כל כך מרשים. לא התאכזנו אבל זה בהחלט לא היה מרשים. לאחר מכן זה היה הזמן לקינוח אבל לצערנו גילינו שמכיוון שהשעה היתה מאוחרת (9) כל בתי הקפה סגורים. בלית ברירה הלכנו לבית קפה אחר שדווקה כן היה מהמומלצים. לצערנו בבית הקפה לא היה מבחר גדול ונאלצו להסתפק בשטרודל גבינה לא מדהים.
למחרת החלטנו לנסוע לארמון בלוודר. ההמלצה לאטרקציה הזאת הגיע מחני וירון שאמרו שהיו שם ובעניהם זה היה הארמון הטוב ביותר (הם היו גם בשנבורן ובהופבורג). בגלל זה החלטנו לבקר בו למרות שבאינטרנט הוא מוזכר הכי פחות. אבל לפני זה התחלנו את היום עם בדיקת קורונה. הבדיקה באירופה היא לא עם מטוש כמו בישראל אלא היא מי מלח שמכניסים לתוך הפה ומגרגרים 30 שניות ואז יורקים לתוך מבחנה. כולנו עשינו את הבחינה בהצלחה ובהמשך היום גילינו שכולנו שליליים. אחרי זה הלכנו לראות את בית העירייה של העיר. לפי חני וירון היה מדובר בביניין מרהיב אך שהגענו אליו גילינו שכמעט כולו בשיפוצים. החלק שלא היה בשיפוצים דווקא כן היה מרשים ואנחנו הסתפקנו בו. משם הלכנו לכיוון ארמון הופבורג כדי לראות מבחוץ גם אותו. בדרך גם ראינו את גם את המוזיאונים בכיכר מרייה תרזה שגם הם מרשימים. בסוף הגענו וראינו את ארמון הופבורג המרשים מבחוץ. למעשה יש לו כמה צדדים והצד המרשים ביותר שלו הוא לא מכיוון העיר אלא בחלק היותר פנימי שלו.
לאחר מכן המשכנו לארמון בלוודר. הדרך לשם היתה דרך התחבורה הציבורית של העיר. התחבורה הציבורית של וינה מאוד נוחה, למעשה יש שם רשת של רכבות תחתיות ועיליות. לבלוודר למשל היה צריך רכבת עילית אבל לפארק פראטר שעשינו בהמשך היום היה צריך רכבת תחתית. שהגענו ניסינו להבין איך משלמים לרכבת. גילינו שמשלמים דרך אפלקציה. לצערנו לקח לנו זמן להבין אותה ועד שהצלחנו לקנות כרטיסים יומיים לכולנו כבר עבר בערך חצי שעה. אחרי זה סוף סוף הגענו לארמון בלוודר. הארמון אולי נראה כמו ארמון מבחוץ וגם יש לו גנים כמו לרוב הארמונות, אבל לא מדובר בארמון אלא יותר במוזיאון. למעשה ארמון בלוודר הוא בעצם מתחם שמורכב משתי ארמונות ומוזיאון. שתי הארמונות הם בלוודר התחתון שהוא ארמון רגיל ובלוודר העליון שבו היינו והוא גם המוכר ביותר והוא בעצם מוזיאון. יש במתחם גם את בלוודר 21 שבניגוד לבלוודר העליון הוא בכלל לא נראה כמו ארמון וזה כי הוא פשוט מוזיאון לאומנות מודרנית. הכניסה לא עלתה לנו מלא כסף כי איתי וגילי לא שילמו כי הם נחשבו לילדים. לאחר מכן נכנסו לתוך הארמון. חוץ משתי היכלים שנראים כמו ארמון כל השאר הוא מוזיאון. בקומה הראשונה ישנה תערוכה מתחלפת עם כל מיני ציורים בנושאים שונים, תערוכה על ההיסטוריה של ארמון בלוודר ותערוכה על ציורים נוצריים. הקומה השנייה היא הקומה המרשימה והמוכרת ביותר ויש בה את התערוכה עם הציורים של קלימט. בתערוכה מוצגים ציורים רבים של גוסטב קלימט ובניהם גם הציור המפורסם שלו הנשיקה. למעשה הציור המפורסם ביותר שלו הוא בכלל האישה בזהב שהוצג פה בעבר. היום הציור כבר לא מוצג שם מכיוון שהוא הוחזר לבעליו האמתיים לאחר שגנבו אותו מהם בתקופת מלחמת העולם השנייה ביחד עם עוד ציורים רבים. היום הציור מוצג במוזיאון בניו יורק ועשו על הסיפור הזה אפילו סרט בשם הלא מפתיע האישה בזהב. עדיין נשאר שם הציור המפורסם השני של קלימט הנשיקה ועוד ציורים מרשימים רבים. התערוכה גדולה ומעניינת מאוד. בקומה השלישית יש תערוכה מתחלפת על ציורים ריאליסטיים עם כל מיני נושאים בכל אולם. את התערוכה הזאת גם אהבנו אבל כולנו מסכימים שהתערוכה על קלימט מרשימה יותר. לסיכום כולנו מאוד אהבנו את הארמון.
אחרי הארמון עברנו להסתובב בגנים שלו. הגנים מרשימים מאוד וכולנו אבהנו אותם. הגנים לא מאוד גדולים וסיימנו לסייר בהם בפחות משעה.
משם נסענו חזרה למרכז העיר ששם אכלנו את עוד אחת ההמלצות של ירון וחני, דוכן הנקנקיות. מדובר בדוכן הוט דוג פשוט ליד בית האופרה במרכז העיר. בדוכן יש כמה סוגים של נקניקיות כאשר הכוכב הוא הנקניקיה עם הגבינה בפנים. בזמן הזה גילי הצימחונית נהנתה ממסעדה צימחונית ליד. בעניי כולם היה טעים מאוד. משם חזרנו למלון לנוח. בערב יצאנו לפארק פראטר. מדובר בלונה פארק ענק שבו במקום לשלם כניסה צריך לשלם פר מתקן. זה עדיין יוצא לא זול בכלל, תלוי כמה מתקנים עושים. כל מתקן עולה בערך 5 אירו. בין המתקנים יש רכבות הרים מטורפות יותר ומטורפות פחות, מתקן של כיסאות מסתובבים בגובה, מתקן בו נמצאים על מתקן שמשגר אותך מהר מאוד למעלה ועוד אחד שמשגר אותך מהר מאוד למטה, קרוסלות שונות, שני גלגלי ענק ועוד הרבה מאוד. כולנו נהנו מאוד.
היום נסענו לארמון שנבורן. את הבוקר למעשה התחלנו בדיוק כמו אתמול בעמדת בדיקת הקורונה. הסיבה לכך היתה שטעינו בהקלדת שנת הלידה של איתי והגענו לשם כדי שישנו את זה. שהגענו גילינו לצערנו שזה לא ניתן לשינוי ושהדרך היחידה לשנות את זה זה לעשות את הבדיקה שוב. בלית ברירה איתי עשה את הבדיקה שוב. לאחר מכן נסענו לארמון שנבורן. הארמון נמצא רחוק ממרכז העיר בניגוד לבלוודר שנמצא אולי לא במרכז העיר אבל לא רחוק משם. גם את הארמון הזה עשו חני וירון והפעם חני החליטה להישאר בחוץ בעוד ירון נכנס איתנו פנימה. יש שתי אופציות לסיור בארמון, הראשונה היא הסיור האיפראלי שכולל 22 חדרים והשני הוא סיור הגראנד שכולל את כל 40 החדרים שפתוחים לקהל הרחב. אנחנו עשינו את הסיור האיפראלי והסתפקנו בו. בתחילת הסיור מחלקים בחינם מדריך אודיו קולי בו השתמשנו בכל חדר בארמון. החדרים והמדריך הקולי מספרים את סיפור הארמון וגם את הסיפור של המלכה המפורסת סיסי. סיסי היתה נשואה למלך פרנץ יוסף ששניהם הם ללא ספק המלך והמלכה הכי מוכרים של אוסטריה. למעשה את הסיפור המלא שלה אפשר לראות בארמון הופבורג. פה יש כמה חדרים שמתרכזים בה ובבעלה פרנץ יוזף ואילו עוד הרבה חדרים אחרים שעוסקים בעוד מלכה מפורסת של אוסטריה, מריה תרזה. מריה תרזה היא למעשה זאת שבנתה את ארמון שנבורן שהוא היה ארמון הקיץ של בני המלוכה בעוד ארמון החורף היה אמרון הופבורג (ארמון בלוודר היה ארמון עם פחות חשיבות). הסיום הוא בגלריה מרשימה עם ציורי קיר יפים. כולנו התעניינו מאוד מהסיפור של הארמון ואהבנו אותו מאוד. האמת שלדעתי היא שלמרות שהסיפור מעניין, ההכלים עצמם לא כל כך ולדעתי בלוודר מרשים יותר. משם יצאנו לטיול בגנים הגדולים של שנבורן. למעשה הגנים של שנבורן מחולקים לשני חלקים. חלק אחד שהוא הגדול יותר הם הגנים הציבוריים שלא עולים כסף. החלק השני הוא הגנים הפרטיים שכן עולים כסף, בגנים האלה אפשר למנות את גן עצי הפרי, גן פריבי, המבוך, כמה חממות, תצפית על הארמון הגנים והעיר וינה ממבנה הגלורייטה וגן החיות. התחלנו להסתובב בגנים וגילינו כמה גנים מרשימים שהמרשים ביותר הוא ללא ספק הגן שלמרגלות מבנה הגלורייטה. מדובר בגן עם פרחים שמסודרים על הדשא בצורה יפה מאוד והם בנוסף למבנים המרשימים של הגלורייטה וארמון שנבורן יוצרים מראה יפיהפה. בנוסף יש שם גם מזרקה מרשימה מאוד. לאחר מכן ראינו שאף אחד לא גובה תשלום בעלייה לגלורייטה והחלטנו לעלות לקבל תצפית אולי לא מהגלורייטה עצמה אלא מהדרך אליה. זה התגלה כנכון כי לא רחוק ממנה נגלה נוף מרהיב של הגנים, של הארמון ושל העיר וינה. משם ירדנו למטה וראינו עוד מבנה רומי הרוס שהיה יפה ומשם חזרנו חזרה למרכז העיר. שם אכלנו בקפה לאנדמן, עוד המלצה של חני וירון. מדובר בעוד אחד מבתי הקפה המפורסמים של העיר אבל פחות מפורסם מבתי הקפה המפורסמים של העיר שהם דמל וסנטרל וכך גם פחות עמוס. במקום יש שניצל וינאי טעים אבל חשוב לא ללכת אחרי זה אלא להישאר לקינוח כי יש פה מבחר ענק של עוגות וקינוחים. אנחנו לקחנו עוגה עם שוקולד, קרם פיסטוק ותחתית שטבולה בליקר קפה שהיתה טעימה מאוד. משם חזרנו חזרה למלון.
בערב יצאנו לראות את העיר בחושך. התחלנו עם בית קפה בשם אוברלה שגם הוא המלצה מחני וירון. בבית הקפה היו הרבה פרלינים, מקרונים, אקלרים וכמובן שגם עוגות. בגלל שהיה מאוחר או סתם בגלל שככה זה שם, העוגות לא היו מאוד מיוחדות ולקחנו אקלר שוקולד ועוגת טראפלס שלמרות שהם פשוטים שניהם היו טעימים מאוד. לאחר מכן הלכנו לראות את קתדרלת סנט סטפן. הקתדרלה מסמלת את מרכז העיר והיא גדולה ומרשימה מאוד. בקתדרלה יש גג מרוצף יפה מאוד, שני מגדלים צמודים שמלמטה אליהם יש את הכניסה ויש כמובן את הבנייין הגובה והמרשים מאוד. משם המשכנו לבית האופרה שדווקא מבחוץ לא היה מרשים במיוחד. משם המשכנו לארמון הופבורג כדי לראות אם יהיה לו תאורה מיוחדת. שהגענו גילינו לצערנו שלא ושהוא סתם חשוך. בלית ברירה החלטנו להמשיך חזרה למלון אחרי שהחלטנו שגם את בית הערייה מיותר לראות בחושך כי הוא בשיפוצים. התחלנו ללכת למלון ואז ראינו מרחוק את בית הערייה שהיה מואר מאוד והחלטנו ללכת לראות אותו. שהגענו גילינו שרובו לא מואר בגלל שהוא בשיפוצים אבל המגדל המרכזי שהוא לא בשיפוצים כן היה מואר והיה יפה מאוד. משם חזרנו למלון אחרי יום מוצלח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה