שלושה גוונים של מים

 שלום לכולם. ביומיים האחורנים עשינו את כל האטרקציות המרכזיות באיזור בו אנחנו נמצאים. כאמור לפני שלושה ימים התחלנו את זה עם אגם פיבורג שבעיני כולם היה הצלחה ענקית. כמובן שזאת אטרקצית מים, שכאלו אטרקציות בדיוק היו לנו שלושה ביומיים האחרונים.

אתמול התחלנו את היום עם נסיעה של רבע שעה על עבר מפלי שטויבן, מפלים בגובה של 160 מטר שהם הגבוהים ביותר בטירול. משם התחלנו בהליכה אל עבר המפלים. ההליכה כרוכה בעלייה רבה, והיא לקחה לנו בערך בין חצי שעה ל45 דקות. גם בדרך הזאת, כמו בדרך לאגם פיבורג, רואים נחל סוער בדרך, אם כי פחות סוער מזה שבדרך לפיבורג, אך הוא עדיין יפה ונותן נקודת אור בעלייה הקשה למפלים. כמובן שלא רק הנהר שווה את העלייה, כי שסוף סוף מסיימים אותה, מתגלה נוף מדהים של המפל. הנוף מלמטה מדהים אבת המלצתי היא לא לעצור שם ולטפס במדרגות אל עבר פסגת המפל. כמובן שלא חייבים לטפס עד הפסגה וגם אנחנו לא טיפסנו עד למעלה אבל בהחלט אפשר לטפס עד נקודה מסוימת ולרדת. בדרך לפסגת המפל יש חמישה נקודות תצפית. המפל עצמו מחולק לשלושה מפלסים, את הראשון רואים טוב מלמטה, את השני רואים בסדר, ואת השלישי לא רואים בכלל. נקודת התצפית הראשונה סמוכה לתצפית מלמטה ומה שרואים בה לא שונה. כדי לראות את כל שלושת המפלסים צריך להגיע לנקודת התצפית השניה שבעיניי היא הכי יפה. אנחנו הגענו עד לשם ואז התפצלנו, ירון ראה שההמשך הוא במעין מדרגות תלויות באוויר והחליט לרדת למטה וכך גם גילי. רק חני ואיתי החליטו לעלות למעלה שם רואים רק את המפלס השלישי אבל ממש מרגישים את המים וזה כיף קצת להתרענן. לא מומלץ למי שיש פחד גבהים וצריך לקחת בחשבון שמבחינת נוף הרבה יותר יפה בנקודה השניה אבל כאן ממש מרגישים את מי המפל. לצערנו עקב בלבול כל התמונות מנקודת התצפית השניה והשלישית הם בשחור לבן. 

לאחר המפל המשכנו בנסיעה של 20 דקות למרחצאות אקווה דום. לפני שנגיע למרחצאות חייב לציין שהנסיעה בכבישי טירול היא תענוג אמיתי. במהלך הנסיעה מתגלים כל כך הרבה הרים והם הופכים כל נסיעה לכיפית ממש, כך שזה יוצא שאמנם יום כמו היום הראשון שבו לא מזיזים את האוטו הוא כיף אבל אני חושב שגם ליום שכן מזיזים את יש את הכיף שלו. בכל מקרה אז הגענו למרחצאות אקווה דום לאחר ששילמנו מראש כמעט 100 יורו לשלוש שעות לכולנו. המרחצאות עצמם נחמדים ולא יותר מזה. ככמובן שזה נוגע להנאה, נהינו מאוד מהשלוש שעות שלנו במתחם אבל כולנו מסכימים שהם קצת פחות טובים ממה שמציגים אותם באינטרנט. המתחם מורכב מבריכות פנימיות בהם יש גם ג'קוזי לכל הגוף, מבריכת מערובלת בחוץ, מבריכה קרה אליה לא הגענו, מאיזור הילדים ובו שתי מגלשות שאחת איטית ולא טובה והשניה מגניבה אבל לא מדהימה ומשלוש בריכות בצורת קערות מרק שאחת מהם היא מלוחה וכולנו מסכימים שזאת הבריכה הכי טובה במתחם. בתוך קערות המרק הטמפרטורה היא לא מאוד חמה וכך גם בבריכות בפנים. עדיין מאוד נהינו שם למרות שאנחנו ממליצים למי שנוסע אחרי זה לאיזור זלצבורג ושם עושה את כרטיס הזלצבורגלנד בו הרבה מרחצאות כלולים חינם בכרטיס לא ללכת למרחצאות האלו כי זה סתם ביזבוז כסף, כמובן שאנחנו אומרים את זה לפני שהיינו במרחצאות שם וראינו מה יש להם להציע. בסך הכל ניהנינו מאוד.

היום החלטנו שאחנו יוצאים מתוך עמק עוץ ונוסעים לאיזור לאוטש ולנקיק לאוטש. הנקיק פתוח כל היום והוא לא עולה כסף ( חוץ מהחניה שעולה 5 אירו, שאגב אותו הדבר גם בשטויבן). המסלול של הנקיק מתרחש על גשרי ברזל והוא לא צמוד לנקיק אלא מתרחש מעליו. הדבר הזה אמנם קצת מוריד ממנו בגלל שאי אפשר לראות אותו ממש טוב אבל עדיין הוא יפה מאוד. לדעתי כמו אקווה דום אותו הדבר גם פה, אם מגיעים לזלצבורג לעושים את הנקיקים שם אפשר לוותר על הנקיק הזה אבל אני עדיין חושב שמי שכבר לא נשאר לו מה לעשות או מישהו שרוצה טיול נחמד בטבע כדאי לו בכל זאת ללכת לכאן. כמובן שגם זה נאמר בלי ללכת לנקיקים של זלצבורג. 

אחרי זה נסענו לעיירה זיפלד, עיירה שלא רחוקה מנקיק לאוטש והיא נחמדה ולא יותר מזה. לא מצדיקה בכלל ביקור מיוחד. אכלנו במסעדה נחמדה ומשם נסענו לעיר אינסברוק. שם הגיע חלומם של הבנות, שופינג. השופינג נעשה בחנות פריימארק שבקניון לא רחוק ממרכז העיר. לאחר בערך שעה של קניות, שבהם בנים מצאו לעצמם עיסוקים בקניון, הלכנו למרכז העיר. השיטוט בעיר היה יפה וגם לראות את הביניינים שחלקם היו מעוצבים. המשכנו לנהר האין שכמו הדנובה גם הוא הפתיע והתגלה שכנהר מאוד יפה. משם אכלנו בבית קפה נחמד ושסיימנו לאכול פתאום ראינו מלא כבאיות מגיעים לרחוב בו היינו. ניסינו לראות איפה השריפה ולמה היא מצריכה כל כך הרבה כבאיות ולא ראינו כלום. משם חזרנו לקניון ומשם נסענו למלון אחרי יום נחמד.