בלוג הטיולים של משפחת נחום: הנוף של ההרים והערים

שלום לכולם. היומיים האחרונים היו היומיים האחרונים שלנו בזלצבורגלנד ומחר אנחנו נוסעים לוינה ל3 ימים ומשם חזרה הביתה. איזור זלצבורגלנד יפה מאוד ויש בו הרבה מאוד אגמים מרחצאות ורכבלים וגם דברים אחרים. מה שיפה בו ובכלל בכל אוסטריה הם ההרים היפים שמלווים אותנו לכל מקום אליו אנחנו מגיעים וכמובן שגם ליומיים האחרונים. אתמול דווקא התנתקנו מההרים ומטיולי הטבע והקדשנו את היום לעיר זלצבורג. העיר היא העיר הרביעית בגודלה באוסטריה והיא עיר הבירה של מדינת זלצבורגלנד. העיר ממוקמת במרחק של שעה נסיעה מהדירה שלנו אבל החלטנו בכל זאת לבקר בה. אחרי שחנינו בחניון במרכז העיר התחלנו לשוטט ברחובות העיר ומצאנו שוק עם כל מיני חניות. באחת החנויות היה פרצלים מתוקים עם כל מיני טעמים כמו פרצל עם אגוזים, פרצל עם תפוחים וכמובן פרצל עם שוקולד. אחרי הלכנו לגשר שחוצה את נהר הזלצך שהוא הנהר של העיר. הנהר רחב ומרשים מאוד. משם המשכנו לגני מירבאל. הגנים הם ללא תשלום וחלק מכם אולי יזהה אותם מהסרט צלילי המוסיקה שמתרחש באיזור העיר זלצבורג ואחת הסצינות בו מצולמת ממש בגנים האלו. את המיקום המדויק של הסצינה מהסרט שחלקנו ראו לא מצאנו אבל הגנים עדיין היו יפים. מדובר בגנים לא גדולים עם בדיוק הדברים שאתה מצפה שיהיו בגנים כאלו. יש שם הרבה מזרקות, הרבה פרחים בצבעים וצורות שונות וכמובן שהכל מסודר בצורה סימטרית.

אחרי בערך חצי שעה כבר מיצינו את המקום וחזרנו לשוטט ברחובות העיר. הרחובות יפים מאוד ויש לפעמים גם בתים ציבעוניים שגרמו לנו לחשוב למה אין כאלו בישראל. חוץ מזה ראינו גם כמה מבנים יפים שהבולט שבהם הוא מבנה שאחרי זה הבנו שהוא הקתדרלה של העיר. לאחר השיטוט הגענו למצודת זלצבורג. המצודה כלולה בכרטיס זלצבורגלנד ובגלל זה ובגלל ששמענו שיש בה תצפית יפה על העיר חשבנו לעשות בה ביקור. למעשה כרטיס הזלצבורגלנד תקף או לאתרי זלצבורג או לכביש הגרוסגלוקנר בו היינו. למרות זה חשבנו שבגלל שרק ירון השתמש בכרטיס שלו לגרוסגלוקנר (כי זה לפר רכב ולא לפר בן אדם) חשבנו שאולי לגילי איתי וחני הכרטיס יעבוד. שהגענו גילינו שזה לא נכון וכנראה בגלל שזאת אותה הקנייה אז הוא מחשיב את כביש הגרוסגלוקנר לכולנו. למרות זאת החלטנו בכל זאת להיכנס. הכניסה עלתה לכולנו 33 או 36 יורו לכרטיס רגיל שכולל את חצר המצודה, את המוזיאונים שבה ועלייה וירידה בפוניקולור. שהבנו שיש לנו עלייה וירידה בפוניקולור זה כבר היה שהיינו למעלה אחרי שטיפסנו ברגל למצודה. בסך הכל העלייה לא היתה קשה והיו תצפיות על העיר כך שזאת לא הייתה ממש טעות, בכל מקרה החלטנו שנרד בפוניקולור. המצודה עצמה גדולה מאוד ואפשר לראות אותה עוד מלמטה. מה שמרשים בה הוא לא רק הגודל אלא גם איך שהיא נראית. המצודה נראית משומרת לגמרי כמעט בלי הריסות מה שאי אפשר להגיד בכלל על המצודות השונות בארץ. שהגענו למצודה ראיינו את בינייני המצודה מלמעלה, אך לדעתי דווקא מלמעלה שאתה קרוב אליה ולא רואה אותה בשלמותה, המצודה פחות מרשימה. למרות זה עדיין ליד היה את התצפית על העיר שהיתה ממש יפה. היה אפשר לראות ממנה גם מבנים מרשימים כמו הקתדרלה אך מה שהיה יפה בה בעיקר הוא הצפיפות של העיר ששונה לגמרי ממה שראינו עד עכשיו. גם הנהר עזר לתצפית שבסיכום היתה מההמת. אחרי התצפית חזרנו לשוטט במצודה ונכנסו גם לכמה מוזיאונים שמציגים את כל מיני כלי נשק ושיריונות שהשתמשו פעם, ציורים של אנשים או דברים אחרים וגם כל מיני סרטונים שונים שמציגים את העבר של המצודה. אחרי זה החלטנו לרדת בפוניקולור. הפוניקולור למי שלא מכיר הוא כמו רכבל רק שבמקום להיתפס על חוט מלמעלה הוא נתפס על מסילה מלמטה ויורד או עולה איתה, די כמו לעלות למגלשת או רכבת הרים. לנו היה צפוף בקרון שאליו נכנסו עוד הרבה אנשים ונהנו פחות מהירידה שם מאשר בעלייה ברגל. בסך הכל המצודה היתה יפה מאוד והיא כן שווה ביקור.

לאחר מכן אכלנו במסעדה אסייתית טעימה במרכז העיר ומשם נסענו חזרה. לפני שנסענו ראינו שהשעה מוקדמת ולכן החלטנו לסגור את היום עם מרחצאות תרמה אמדה. המרחצאות ממוקמים בעיירה אלנטרמקט שממוקמת ליד פלכאו וגם ליד ראדשטאט, העיירה בה אנחנו ישנים, כך שהנסיעה משם לדירה שלנו היא פחות מ10 דקות. המרחצאות הם בעיניי כולם הטובים ביותר שהיינו בהם. במרחצאות בפנים יש שתי בריכות מחוממות עם זרמי ג'קוזי וגם שתי בריכות לא מחוממות כאשר אחת היא בריכת גלים והשנייה היא בריכת שחייה בה יש גם שתי מקפצות כאשר אחת היא נמוכה והיא פתוחה כל הזמן והשנייה היא יותר גבוהה והיא לא פתוחה כל הזמן, בנוסף בבריכה הזאת יש גם קיר טיפוס שממנו נופלים למים שגם לא פתוח כל הזמן. בחוץ יש בריכה מחוממת עם הרבה מאוד זרמי ג'קוזי בשכיבה ובישיבה, עוד זרמים של מים דקיקים שיוצאים ממעין מלתחות וגם בריכת מערבולת שהיא המהירה ביותר בה היינו. בנוסף גם יש שלוש מגלשות כאשר הראשונה לא מאוד מהירה ומלהיבה, השנייה היא מהירה וכיפית מאוד והשלישית היא מגלשה מטורפת שמתחילה מנפילה חופשית לתוך המגלשה שאותה אף אחד מאיתנו לא העז לעשות. המרחצאות כמו שאמרתי בהתחלה היו בעינינו הטובות ביותר בעיקר בגלל שהיה בהם הרבה מאוד מגוון. הבריכה בחוץ היא למי שמחפש זרמי ג'קוזי או גם ילדים שמעוניינים בבריכת המערבולת, הבריכות המחוממות בפנים מתאימות למי שרוצה רק לשבת ולהירגע, הבריכת גלים היא לילדים ואפילו הבריכת שחייה שבדרך כלל היא לא מעניינת במיוחד הופכת למעניינת עבור הילדים עם המקפצות וקיר הטיפוס. בילינו במקום את כל ה4 שעות שכלולות לנו בכרטיס זלצבורגלנד ונהנו לגמרי.

היום נסענו לאגם גוסאו ולעיירה האלשטאט שנמצאת ליד אגם עם אותו השם. התחלנו עם נסיעה של שעה לאגם גוסאו. התוכנית שלנו היתה לטייל ליד האגם ומשם לעלות ברכבל ששם שכלול בכרטיס זלצבורלנד. שהגענו גילינו שהאגם לא גדול כמו שציפינו וללמרות שהחלטנו שלא נעשה סיבוב מלא סביב האגם החלטנו לעשות אותו בכל זאת. האגם הוא גם אגם מראה ולידו יש את ההרים המרשימים של רכס הדאכשטיין. אגם גוסאו נמצא בצד המערבי של הדאכשטיין שהוא צד קצת פחות מוכר מהצד המזרחי בו נמצאות התצפיות המוכרות של הרכס שהם 5 האצבעות והמדרגות לשומקום. אנחנו החלטנו לוותר על התצפיות האלו בגלל שהם לא כלולות בכרטיס זלצבורגלנד והחלטנו להסתפק באגם גוסאו ובתצפית מהרכבל שלידו. שטיילנו סביב האגם גילינו שהרכס הזה מתאפיין בהרים עם קצה שפיצי והיה גם הר עם מלא שפיצים קטנים כאלו. כל ההרים האלו מרשימים מאוד והם בנוסף לאגם גוסאו היפה יוצרים נוף פשוט מהמם ששוה לגמרי את את השעה נסיעה לשם. בקצה יש גם כמה הרים מושלגים מרשימים ועד הרבה מאוד דברים יפים. המסלול סביב האגם לא מאוד ארוך ובהליכה מהירה אפשר לסיים אותו בשעה וחצי או אפילו פחות, אנחנו עצרנו הרבה והטיול לקח לנו בערך שעתיים. אחרי שסיימנו את הסיבוב אכלנו במסעדה טעימה שנמצאת ליד האגם ומשם עלינו ברכבל למעלה. העלייה ברכבל היתה לא פשוטה מכיוון שמדובר ללא ספק ברכבל הכי גרוע שלנו עד עכשיו, מבחינת הרכבל עצמו. הרכבל גדול כך שנכנסים אליו עוד אנשים ולא רק אנחנו כמו בשאר הרכבלים. למעשה במקום יש לדעתי רכבל אחד בלבד לעליה וירידה כך שצריך לחכות שהרכבל יגיע ואז כל מי שחיכה אליו נכנס וכולם נדחסים בפנים. בנוסף נכנס גם איש צוות שמפעיל את הרכבל שלא משרה אווירה של ביטחון. בקיצור העלייה והירידה ברכבל היו מלחיצים ולא נעימים. למרות זאת עדיין הנוף מלמעלה שווה את זה. יש שם נוף יפה לאגם, לרכס הדאכשטיין וגם להרים שקרובים. כל הדברים הללו יוצרים נוף פשוט מדהים. עשינו שם הליכה קצרה וחזרנו חזרה בשביל לרדת ברכבל המלחיץ.

אחרי שירדנו נסענו באוטו נסיעה של חצי שעה להאלשטאש. הרבה נאמר על האלשטאט ועל כמה שהיא יפה, כך שהחלטנו שגם אנחנו רוצים לבקר בה. העיירה היא יפה אך קצת מתה. בעיירה גרים 700 אנשים בלבד ונראה שבאיזור בו מטיילים שהוא ליד האגם, אף אחד מהם לא גר. כל הבתים שם הם או חנויות או בתי קפה או מלונות. מדובר בעיירה שכולה תיירות וחוץ מתיירים, שבשעה הזאת לא היו הרבה, אין אף אחד. בסך הכל העיירה כן יפה, הבתים כולם מעוצבים יפה עם גגות שחורים והם מממוקמים בצורה יפה ליד האגם ויש במקום גם כמה כנסיות יפות. בנוסף יש במקום מפל נחמד וגם האגם יפה וכמובן שיש לידו גם הרים שדווקא לא כל כך מרשימים. חני מאוד נהנתה מהמקום אך השאר פחות ודעתנו בגדול היא שהעיירה לא שווה ביקור מיוחד ושסנט וולפגנג הרבה יותר יפה, גם מבחינת האגם וההרים שסביבו וגם מבחינת העיירה עצמה שהרגישה הרבה יותר חיה. לאחר מכן חזרנו חזרה לדירה אחרי יום בסך הכל מוצלח.