האלפים במלוא הדרתם

 שלום לכולם. אנחנו אחרי יום בכביש הגרוסגלוקנר שזאת אטרקציה מדהימה שכולם מי שהיה בה אמר עליה שהיא מדהימה ולכן החלטנו שגם אחנו רוצים.  היום הזה הגיע אחרי יום מעבר מטירול לזלצבורג, או ליתר דיוק לאיזור קפרון בו נהיה 3 לילות ואז נעבור לאיזור אחר בזלצבורג שם נישן כנראה בפלכאו כ7 לילות. יום הנסיעה הזה לא ממש היה יום נסיעה מכיוון שהנסיעה היתה רק 3 שעות ומכיוון שהספקנו לעשות ביום הזה אטרקציה יכולה להספיק ליום שלם, בטח אם עושים אותה מפלכאו או אפילו מקפרון. אני מדבר על מפלי קרימל. מפלי קרימל הם בגובה של 380 מטרים! והם המפלים הגבוהים ביותר במרכז אירופה. המפלים לא נופלים בבת אחת אלא בשלושה מפלסים שבפועל מתחלקים כל אחד למפלים יותר קטנים כך שלא ממש מדובר במפל אחד בעיקר בגלל שבשום שלב לא רואים את כל המפל מתחילתו עד סופו, אלא מדובר בעצם בכמה מפלים שנערמים זה על זה. שקראנו על המפל ראינו שרוב האנשים עולים לפסגת המפל במעין שאטל של המקום ומשם יורדים למטה. שהתקרבנו יותר ליום של המפלים החלטנו לחקור יותר את האפשרות הזאת וגילינו שהשאטל הזה עולה כ7 יורו לאדם שלכולנו זה 28 אירו ובחישוב לשקלים מדובר בערך 100 שקל ואפילו אולי יותר. החלטנו לשקול את זה ואז ראינו שכל מיני אנשים אמרו שעלו את זה ברגל והיה להם סבבה ואפילו אמרו שכדאי לעשות זאת כך בגלל שכך חווים כל הזמן את המפל. למרות שהבנו שזה הרבה מאוד הליכה החלטנו ללכת על זה. בפועל זאת היתה ההחלטה הנכונה כי העלייה לא היתה מאוד קשה והיא אפילו לא הייתה מאוד ארוכה. כמובן שלא עלינו עד למעלה אלא עד כמעט למעלה, לתחנה שמכונת תחנת האמצע למרות שהיא בשום צורה לא באמצע המסלול אלא הרבה יותר קרובה לסופו. אז אחרי אכילה במסעדה בתחנה שם ירדנו למטה. המסלול לא היה קשה, למרות שזה כן לקח לנו זמן אבל הרבה פחות ממה שציפינו. המסלול עצמו יפה מאוד ובדרך יש כ11 תצפיות בדרך כאשר אנחנו הגענו עד המסעדה שנמצאת ליד הנקודה ה8 ומשם גם המשכנו קצת לנקודה ה9. בגלל שהמפל מורכב מהרבה מפלים קטנים אז כל נקודת תצפית בערך היא על מפל אחר מה שהופך כל אחת מהם ליפה בפני עצמה ושווה לביקור. לסיכום זה היה מסלול יפיפה ולגמרי שווה ביקור.

היום הוא היום שבא בכמעט כל טיול שלנו בח"ול, היומלדת של חני. אז ההתארגנות אליו החלה כבר כמה ימים לפני וכללה כמה אביזרים למסיבת הפתעה קטנה בבוקר. היה בסך הכל מאוד נחמד לכולנו שהגיע המסיבה המיוחלת גם אם היא ארכה כ10 דקות בערך.

כמו שאמרתי בהתחלה היום נסענו לכביש הגרוסגלוקנר. הכביש הזה נמצא לא מאוד רחוק מקפרון ולכן החלטנו שנגיע אליו בזמן שאנחנו נמצאים אליו, אבל לא סגרנו באיזה יום. את הווטו הטילה חני שהחליטה שהיא רוצה לעשות ביומלדת שלה את הכביש הזה ואנחנו כמובן לא התערבנו אלא רק קיוונו שלא יהיה יום מעונן כי אחרת לא נוכל לעשות את הכביש. שהתעוררנו בבוקר גילינו שאולי יש עננים אבל לא הרבה והחלטנו שזה מספיק טוב בשביל הגרוסגלוקנר. אז אחרי מסיבת ההפתעה הקטנה הזאת יצאנו לכביש. בהתחלה נסענו כ20 דקות עד הכניסה לכביש שם הצגנו את כרטיס הזלצבורגלנד שמקנה כניסה חינם להרבה מאוד אתרים בחבל זלצבורג ( אם לא קונים זה כמעט 40 אירו לרכב). הקנייה נעשתה למעשה יומיים לפני זה מכיוון שהתמשנו בו יום קודם בשביל קרימל. לגבי הכרטיס היו לנו  התלבטיות רבות על  האם להזמין ל6 ימים או ל12 מכיוון שהיינו 10 ימים באיזור הזה והרבה מאוד אטרקציות שרצינו לא היו כלולות בכרטיס. בסוף החלטנו לקחת ל12 ימים ולוותר על האטרקציות הללו ( אלו שעולות כסף כמובן). בכל מקרה אז נכנסנו לכביש וכבר מהתחלה ראינו את השינוי בנוף והפיכתו ליפה הרבה יותר. כבר מהתחלה ראינו הר מושלג אחד שמהר מאוד הפך לכמה הרים גדולים מאוד וגם מושלגים שהיו מהממים. לאורך הכביש עצמו יש 12 תחנות עצירה שכוללות בעיקר תצפיות נוף ומסלולי הליכה. אז כבר בהתחלה החלטנו שאנחנו רוצים לעצור לאיזשהו תחנת עצירה. הסתכלנו בעלון המידע של הכביש (יש בעברית) וראינו שיש בתחנת העצירה הראשונה מסלול הליכה של חצי שעה שהתגלה כיפה מאוד. בהמהלך המסלול התגלו ההרים המושלגים וכולם היו פשוט מהממים. משם המשכנו לנסוע ואז עצרנו בתצפית לצלם שוב את הנוף. משם המשכנו לתצפית הגבוהה ביותר במקום אליה אפשר להגיע או ברגל או בסטייה מהכביש הראשי דרך כביש צר ברכב. החלטנו לעלות ברכב מה שהתגלה כלא פשוט ובעיקר אתגר את פחד הגבהים של ירון. למעלה התצפית היתה מדהימה ואחד היפות שהיו. שם היו בצד אחד הרים מושלגים ובצד שני הרים לא מושלגים שהיו לא פחות יפים ונתנו גיוון לתצפית המהממת הזאת. משם המשכנו לתצפית יפה בה אפשר לראות מרחוק גם את הר הגרוסגלוקנר שעל שמו נקרא הכביש שהוא ההר הגבוה ביותר באוסטריה. משם רצינו לעצור בכמה תחנות אבל בסוף התחרטנו כך שהפעם הבאה שעצרנו לא היתה בתחנת עצירה אלא בעצירה למסעדה שהיתה נחמדה. משם היתה תצפית יפה מאוד על האיזור וגם על הר הגרוסגלוקנר שנראה עכשיו הרבה יותר טוב. משם עשינו עצירה קטנה למפלים שלא מסומנים כנקודות עצירה אבל ראינו אותם מהכביש והחלטנו שאנחנו רוצים ללכת לראות אותם וזאת היתה החלטה טובה כי הם היו יפים והיו שם גם מפלים אחרים שהיו ויותר רחוקים ולכן פחות יפים, אגם וכמובן הרים מרשימים. המשכנו לתחנה האחרונה שהיא גולת הכותרת, תחנת פרנץ יוסף. בתחנה הזאת כבר רואים ממש טוב את הגרוסגלורנר ואפשר גם לראות עוד הרבה הרים אחרים וכמובן שכולם מושלגים. חוץ מזה גולת הכותרת של המקום הוא קרחון פטרזה שנמצא למרגלות הגרוסגלוקנר והוא גם הקרחון הגדול ביותר באוסטריה והוא נראה מהמקום הזה. כל זה יוצר נוף מהמם ואת אחת התצפיות הכי טובות בכביש ובכלל. במקום יש גם כמה מסלולים הליכה אבל כולם היו ארוכים מדי ולא עשינו אף אחד מהם. דווקא כן התחלנו לעשות מסלול בתוך מכרה שמדי פעם רואים את הנוף אבל מהר מאוד החלטנו לצאת. הנוף גם בשלב מסוים די חזר על עצמו ואחרי שישבנו בבית קפה החלטנו לנסוע חזרה. למרות שלא טיילנו עדיין תחנה זאת לקחה לנו כשעה שלמה. לאחר מכן נסענו את הכביש בחזרה, דבר שנעשה ללא עצירות בכלל מכיוון שכולנו היינו מותשים. דווקא הנסיעה הזאת התגלתה כמהממת כי ממש הצלחנו לראות את הנופים של הכביש ואת השינויים שלהם. גם הנסיעה הלוך היתה יפה ונקודות העצירה היו יפות אבל אני ממליץ למי שבא לשם לחזור באותה הדרך כדי לחוות את זה גם בדרך הזאת. לסיכום הגרוסגלוקנר נחשב אצלנו כאחד מהדברים הכי יפים שראינו בטיול ואפילו גם בכללי. ברור לנו שיום זה יזכר למרות הנסיעה הלא פשוטה בכלל כאחד הימים הטובים ביותר. פשוט אי אפשר להסביר במילים את הנוף שם שמלא בכל כך הרבה הרים מרשימים בכל כך הרבה צבעים וצורות. חלקם מושלגים וחלקם לא ושני הסוגים יפים. כל שניה בכביש הזאת הוא תענוג ואנחנו שמחים מאוד מאוד שעשינו אותו.