הסיום העצוב

 שלום לכולם. אנחנו נמצאים עכשיו כבר בבית אחרי יום של טיסה שהתחיל כבר ב3 וחצי לפנות בוקר לקראת הטיסה שלנו ב7. לבית הגענו קצת אחרי 1 וחצי ועכשיו זה בדיוק הזמן לכתוב את סיכום הטיול שלנו.

לפני שאתחיל לדבר על היום ועל סיכום הטיול, קודם הגיע הזמן לדבר על אתמול, היום האחרון שלנו בטיול. התחלנו את היום בניגוד ליומיים שלפניו, בבית קפה שנקרא איידה. גם פה אכלנו עוגה שהפעם היא היתה עוגת שוקולד שכבות. זה מדהים איך בכל בית קפה יש מבחר ענק של עוגות וכולם טעימות. לאחר מכן התפצלנו, גילי וירון הסתובבו במרכז העיר וחני ואיתי עלו למעלה הקתדרלה סנט סטפן. את הקתדרלה כבר ראינו כמה פעמים מבחוץ והיא מאוד גדולה ומרשימה. הפעם חני ואיתי החליטו לעלות למעלה המגדל הגבוה של הקתדרלה ששם יש תצפית נוף אל העיר. כדי להגיע לתצפית צריך לעלות קצת יותר מ300 מדרגות שכולם הם מדרגות סיבוביות צרות כאשר הם משמשות את שני הכיוונים. לפני זה גם ראינו את הקתדרלה מבפנים (להיכל המרכזי הכניסה היא חינם) ההיכל מרשים אבל לא מצאנו סיבה לשלם כסף גם להיכלים האחרים שעולים כסף. אחרי זה עלינו בקושי רב לתצפית שלמעלה שדווקא כן עולה כסף אבל ממש לא הרבה. למעלה זאת בעצם חנות שיש ממנה 4 חלונות עם סוגרים מהם נשקף הנוף של העיר. הנוף מכל אחד מהם לקתדרלה ולעיר הוא יפה וגם הסורגים רחבים מספיק בשביל לצלם תמונות.

שירדנו למטה נפגשנו עם גילי וירון ומשם שקלנו איך להמשיך. התוכנית היתה מכאן ללכת לשוק האוכל נאשמרקט לארוחת צהריים אבל כשסיימנו את הקתדרלה השעה היתה רק 11. החלטנו ללכת לנאשמקרט ובדרך לעבור בפארק בשם שטאדפארק. הפארק הוא פארק יפה עם נהר, דשא קצת מבנים, פרחים ועצים שחלקם מעוצבים יפה.. הסתובבנו שם קצת והמשכנו לנאשמרקט.

משם המשכנו ללכת לנאשמרקט ובדרך עברנו בכנסיית קר שהיא כניסייה מרשימה שנמצאת קרוב לנאשמרקט. משם הגענו לנאשמרקט. מדובר בשוק לא גדול ובו כל מיני דוכני אוכל, ירקות, גבינות ועוד. בהתחלה ירון ואיתי חלקו בורקס עם בשר מדוכן עם מוכר ישראלי. משם עשינו ארוחה של טעימת גבינות עם 4 סוגית של גבינות. משם אכלנו עוד כמה דברים ומשם התפצלנו שוב. חני וגילי הלכו לעשות קניות בעיר ואילו ירון ואיתי הלכו למוזיאון הטכנולוגיה שנמצא ליד ארמון שנבורן. המוזיאון הוא מוזיאון אינטראקטבי עם כל מיני מוצגים בנושאים שונים. מלבד המוצגים האינטרקטביים יש גם כמה מוצגים שעומדים במוזיאון שרובם דגמים שונים. בין המוצגים האלו אפשר למנות רכבים, אופניים ומטוסים מכל מיני תקופות וגם כל מיני רכבות קיטור ענקיות. המוצגים האינטראקטביים הם בכל מיני נושאים שבין הנושאים אפשר למנות תערוכה על תנועה, תערוכה על בינה מלאכותית ותערוכה על אנרגיה. מיצינו את המוזיאון בשעתיים. לאחר מכן חזרנו למלון וכך גם הבנות. בערב הלכנו שוב לדוכן הנקנקיות שם אכלו איתי וירון בעוד גילי וחני אכלו שוב במסעדה הצימחונית שליד. לאחר מכן אכלנו בבית קפה את העוגה האחרונה שלנו שהיתה הפעם עוגת שוקולד ואגוזים שהיתה ממש טעימה. לאחר מכן חזרנו למלון לארגונים אחרונים לקראת יום לאחר מכן.

את היום כמו שאמרתי בהתחלה התחלנו ב3 וחצי בבוקר. ב4 יצאנו למונית שלקחה אותנו לשדה התעופה. הטיסה יצאה ב7 וחצי ונחתנו ב11 וחצי שעון אוסטריה ו12 וחצי שעון ישראל. משם עשינו בפעם השניה בדיקת קורונה רק שהפעם את הבדיקה הישראלית שלמי שלא יודע כוללת סוג של מקל אוזניים שמכניסים לפה ולאף לכמה שניות. זה לא כואב ולא נורא בכלל. משם לקחנו מונית חזרה הביתה.

עכשיו הגיע הזמן לסכם את הטיול הזה. בעיניי כולם היה מדובר בטיול מקסים. בטיול הזה הצלחנו בשלושה שבועות להגיע לכל האיזורים המוכרים של אוסטריה ולעשות בהם את רוב האטרקציות החשובות (כמובן שלא עשינו הכל). הטיול הזה אמנם רובו הורכב ממרכיבים דומים כמו רכבלים אגמים מרחצאות ונקיקים, אבל גם כן הצלחנו לגוון מדי פעם ולעשות כל מיני אטרקציות שלא היו הדברים האלו ומהם דווקא הכי נהנו ואלו דברים כמו כביש הגרוסגלוקנר, האגם הלבן (נכון, הוא רכבל וגם אגם אבל הוא עדיין שונה מהדברים האחרים) דרך פוטסלאם ופארק החבלים במידרס. אבל לא רק האטרקציות האלו הם הטובות, גם האטרקציות שעשינו מהם הרבה היו מאוד טובות, בין האטרקציות האלו אפשר למנות את המרחצאות תרמה אמדה ואלפנתרמה, מפלי קרימל, האגמים גוסאו ופיבורג, מגלשות מידרס ואבנטאו הנקיקים זיגמונד טון וליכנטשטיין ועוד הרבה מאוד. האמת שיותר קל למנות את האטרקציות שכן חזרו עליהם בשבילינו. כמובן שגם כאלו היו כמו נקיק לאמרקלאם והעיירה האלשטאט. מבחינת דירוג האטרקציות אז לא יהיה פה דירוג מסודר אלא הדעה הרווחת על כל מיני קטגוריות שונות עליהם דיברנו בסוף הטיול. מבחינת המקום היפה ביותר בטיול יש תיקו בין האגם הלבן לכביש הגרוסגלוקנר, אני חושב גרוסגלוקנר, מבחינת היום הטוב ביותר בטיול הדעה הרווחת היא היום של פיבורג, המלון האהוב על רובינו הוא המלון בוינה, האגם הטוב ביותר הוא פיבורג וגם גוסאו, לדעתי מבחינת חוויה כוללת ולא רק האגם עצמו פיבורג מנצח ומבחינת האגם עצמו והנוף שסביבו בלבד אז גוסאו מנצח, המרחצאות האהובים עלינו הם תרמה אמדה ומבחינת הנקיק האהוב עלינו ישנו פיצול ברור בין הנקיקים אך כולנו מסכימים שלאמר הוא הכי פחות טוב, מבחינת הכי טוב בעיניי ליכטנשטיין מנצח אבל גם זיגמונד טון יפה. אז זהו, הטיול שלנו נגמר ועכשיו נצטרך בצער לחזור חזרה לשגרה של בית ספר ועבודה, אבל ברור לנו שאת הטיול הזה נזכור לעוד הרבה מאוד זמן.

סיסי קלימט ופראטר

 שלום לכולם. ביום רביעי עזבנו בצער את הדירה שלנו בראדשטאט ואת איזור זלצבורגלנד ועברנו לוינה לשלושה ימים שאחריהם ביום ראשון נטוס חזרה לישראל. הטיול הזה נחשב בעיניי כולם כבר כאחד הטובים שלנו וכולנו מסכימים שיש סיכוי גבוה שלאוסטריה אנחנו נחזור ביום מן הימים. כאמור ביום ראשון עזבנו את איזור זלצבורגלנד וכך גם את אזור הטבע. כל ההרים, האגמים, הרכבלים והמרחצאות נגמרו ועכשיו הגיע הזמן לחלק העירוני של הטיול בוינה. למעשה חני וירון היו כבר בוינה בכריסמס  לפני כמה שנים ועכשיו הגיע הזמן שלהם לחזור ולשתף בטיפים שלהם את הילדים ולעזר בהם כדי לעשות טיול מושלם בוינה. בשלושה הימים האחרונים איזנו בין אטרקציות שחני וירון עשו לבין אטרקציות שלא ואותו הדבר גם באוכל שבוינה הוא נהיה חלק גדול מהטיול. הרבה מאוד מסעדות בהם ביקרו החלטנו לנסות ועל הדרך גם ניסינו גם כאלו אחרות. 

אז אחרי ההקדמה אפשר לחזור ליום רביעי. את יום רביעי התחלנו עם הבוקר האחרון שלנו בדירה שלנו בראדשטאט. אחרי שיצאנו משם התחלנו בנסיעה שלנו לוינה. הנסיעה היתה אמורה לקחת בין 3 שעות ל3 שעות וחצי ובסוף לקחה לנו 4 שעות. הסיבה לעיכוב היתה בגלל כמות הבנייה הלא הגיונית בכבישים. בזמן הנסיעה שלנו כל הזמן היה לנו בנייה לכבישים שאילצה אותנו לרדת במהירות האוטו וכך גם הנסיעה התארכה. בסוף הגענו לתחנה הראשונה, מרכז הקניות SCS (מקווה שאמרתי את זה נכון). מדובר בקניון ענקי שרוב מטרתו בשבילינו היתה ארוחת צהריים. כבר בהתחלה מצאנו מסעדה איטלקית נחמדה שבה מבקשים מהטבח מנה והוא מכין לך אותה במקום. המסעדה היתה טעימה מאוד. משם הסתובבנו קצת בקניון וקנינו נעליים חדשות לאיתי. אחרי זה נסענו להחזיר את הרכב, מה שהתברר למרבה ההפתעה בפשוט להחנות את האוטו ולשים את המפתח במגירה, ומשם לקחנו מונית לדירה שלנו. שהגענו גילינו שהגענו לאחת הדירות הטובות שלנו. בדירה היו שלושה חדרים עם כל אחת מהם מיטה זוגית, בנוסף היה בה סלון, מטבח, חדר עם מקלחת ואמבטיה ועוד חדר עם שירותים. בנוסף לזה צריך גם למנות את המיקום של המלון שנמצא ממש במרכז וינה. אחרי התארגנות במלון יצאנו לעיר וינה. בהתחלה הלכנו למסעדה שנחשבת המסעדה עם השניצל הטעים ביותר בוינה. שהגענו ראינו שיש תור למסעדה והחלטנו לוותר ובמקום זה הלכנו למסעדה מומלצת אחרת שהיה ממש צמודה. המסעדה בעיניי כולם היתה ממש טובה. משם הגיע החלק לו חיכו כולם, הקינוח. כאמור חני וירון כבר טיילו בוינה ואמרו ששם הקינוחים פשוט מדהימים ולכן החלטנו שזה הזמן לנסות אותם כולנו. לפני זה הסתובבנו קצת ברחובות העיירה וראינו את שעון ביניין אנקר. מדובר בשעון שמסומן כאחד האטרקציות של העיר. בפועל מדובר בשעון לא כל כך מרשים. לא התאכזנו אבל זה בהחלט לא היה מרשים. לאחר מכן זה היה הזמן לקינוח אבל לצערנו גילינו שמכיוון שהשעה היתה מאוחרת (9) כל בתי הקפה סגורים. בלית ברירה הלכנו לבית קפה אחר שדווקה כן היה מהמומלצים. לצערנו בבית הקפה לא היה מבחר גדול ונאלצו להסתפק בשטרודל גבינה לא מדהים. 

למחרת החלטנו לנסוע לארמון בלוודר. ההמלצה לאטרקציה הזאת הגיע מחני וירון שאמרו שהיו שם ובעניהם זה היה הארמון הטוב ביותר (הם היו גם בשנבורן ובהופבורג). בגלל זה החלטנו לבקר בו למרות שבאינטרנט הוא מוזכר הכי פחות. אבל לפני זה התחלנו את היום עם בדיקת קורונה. הבדיקה באירופה היא לא עם מטוש כמו בישראל אלא היא מי מלח שמכניסים לתוך הפה ומגרגרים 30 שניות ואז יורקים לתוך מבחנה. כולנו עשינו את הבחינה בהצלחה ובהמשך היום גילינו שכולנו שליליים. אחרי זה הלכנו לראות את בית העירייה של העיר. לפי חני וירון היה מדובר בביניין מרהיב אך שהגענו אליו גילינו שכמעט כולו בשיפוצים. החלק שלא היה בשיפוצים דווקא כן היה מרשים ואנחנו הסתפקנו בו. משם הלכנו לכיוון ארמון הופבורג כדי לראות מבחוץ גם אותו. בדרך גם ראינו את גם את המוזיאונים בכיכר מרייה תרזה שגם הם מרשימים. בסוף הגענו וראינו את ארמון הופבורג המרשים מבחוץ. למעשה יש לו כמה צדדים והצד המרשים ביותר שלו הוא לא מכיוון העיר אלא בחלק היותר פנימי שלו.

 לאחר מכן המשכנו לארמון בלוודר. הדרך לשם היתה דרך התחבורה הציבורית של העיר. התחבורה הציבורית של וינה מאוד נוחה, למעשה יש שם רשת של רכבות תחתיות ועיליות. לבלוודר למשל היה צריך רכבת עילית אבל לפארק פראטר שעשינו בהמשך היום היה צריך רכבת תחתית. שהגענו ניסינו להבין איך משלמים לרכבת. גילינו שמשלמים דרך אפלקציה. לצערנו לקח לנו זמן להבין אותה ועד שהצלחנו לקנות כרטיסים יומיים לכולנו כבר עבר בערך חצי שעה. אחרי זה סוף סוף הגענו לארמון בלוודר. הארמון אולי נראה כמו ארמון מבחוץ וגם יש לו גנים כמו לרוב הארמונות, אבל לא מדובר בארמון אלא יותר במוזיאון. למעשה ארמון בלוודר הוא בעצם מתחם שמורכב משתי ארמונות ומוזיאון. שתי הארמונות הם בלוודר התחתון שהוא ארמון רגיל ובלוודר העליון שבו היינו והוא גם המוכר ביותר והוא בעצם מוזיאון. יש במתחם גם את בלוודר 21 שבניגוד לבלוודר העליון הוא בכלל לא נראה כמו ארמון וזה כי הוא פשוט מוזיאון לאומנות מודרנית. הכניסה לא עלתה לנו מלא כסף כי איתי וגילי לא שילמו כי הם נחשבו לילדים. לאחר מכן נכנסו לתוך הארמון. חוץ משתי היכלים שנראים כמו ארמון כל השאר הוא מוזיאון. בקומה הראשונה ישנה תערוכה מתחלפת עם כל מיני ציורים בנושאים שונים, תערוכה על ההיסטוריה של ארמון בלוודר ותערוכה על ציורים נוצריים. הקומה השנייה היא הקומה המרשימה והמוכרת ביותר ויש בה את התערוכה עם הציורים של קלימט. בתערוכה מוצגים ציורים רבים של גוסטב קלימט ובניהם גם הציור המפורסם שלו הנשיקה. למעשה הציור המפורסם ביותר שלו הוא בכלל האישה בזהב שהוצג פה בעבר. היום הציור כבר לא מוצג שם מכיוון שהוא הוחזר לבעליו האמתיים לאחר שגנבו אותו מהם בתקופת מלחמת העולם השנייה ביחד עם עוד ציורים רבים. היום הציור מוצג במוזיאון בניו יורק ועשו על הסיפור הזה אפילו סרט בשם הלא מפתיע האישה בזהב. עדיין נשאר שם הציור המפורסם השני של קלימט הנשיקה ועוד ציורים מרשימים רבים. התערוכה גדולה ומעניינת מאוד. בקומה השלישית יש תערוכה מתחלפת על ציורים ריאליסטיים עם כל מיני נושאים בכל אולם. את התערוכה הזאת גם אהבנו אבל כולנו מסכימים שהתערוכה על קלימט מרשימה יותר. לסיכום כולנו מאוד אהבנו את הארמון.

אחרי הארמון עברנו להסתובב בגנים שלו. הגנים מרשימים מאוד וכולנו אבהנו אותם. הגנים לא מאוד גדולים וסיימנו לסייר בהם בפחות משעה.

משם נסענו חזרה למרכז העיר ששם אכלנו את עוד אחת ההמלצות של ירון וחני, דוכן הנקנקיות. מדובר בדוכן הוט דוג פשוט ליד בית האופרה במרכז העיר. בדוכן יש כמה סוגים של נקניקיות כאשר הכוכב הוא הנקניקיה עם הגבינה בפנים. בזמן הזה גילי הצימחונית נהנתה ממסעדה צימחונית ליד. בעניי כולם היה טעים מאוד. משם חזרנו למלון לנוח. בערב יצאנו לפארק פראטר. מדובר בלונה פארק ענק שבו במקום לשלם כניסה צריך לשלם פר מתקן. זה עדיין יוצא לא זול בכלל, תלוי כמה מתקנים עושים. כל מתקן עולה בערך 5 אירו. בין המתקנים יש רכבות הרים מטורפות יותר ומטורפות פחות, מתקן של כיסאות מסתובבים בגובה, מתקן בו נמצאים על מתקן שמשגר אותך מהר מאוד למעלה ועוד אחד שמשגר אותך מהר מאוד למטה, קרוסלות שונות, שני גלגלי ענק ועוד הרבה מאוד. כולנו נהנו מאוד.

שחזרנו למלון גלינו להפתעתנו שהרחוב שנמצא בצמוד למלון שלנו סגור עקב צילומים לסרט. חיכינו בסבלנות כמה דקות עד שיצלמו את מה שהיו צריכים ואז חזרנו למלון. תוך כדי ראינו את הכוכב הראשי של הסרט, איש, כנראה הודי, שאף אחד מאיתנו לא זיהה. כנראה שזה לא נכון לגבי כולם כי חבורה של אנשים צילמו אותו בעודו עובר. אין לנו מושג מיהו ולמעשה אין לנו גם מושג האם מדובר בשחקן הראשי או בסתם מישהו. מיותר לציין שגם אין לנו מושג מה זה הסרט הזה. כל הסיפור הזה היה פשוט הזוי ומוזר. 

היום נסענו לארמון שנבורן. את הבוקר למעשה התחלנו בדיוק כמו אתמול בעמדת בדיקת הקורונה. הסיבה לכך היתה שטעינו בהקלדת שנת הלידה של איתי והגענו לשם כדי שישנו את זה. שהגענו גילינו לצערנו שזה לא ניתן לשינוי ושהדרך היחידה לשנות את זה זה לעשות את הבדיקה שוב. בלית ברירה איתי עשה את הבדיקה שוב. לאחר מכן נסענו לארמון שנבורן. הארמון נמצא  רחוק ממרכז העיר בניגוד לבלוודר שנמצא אולי לא במרכז העיר אבל לא רחוק משם. גם את הארמון הזה עשו חני וירון והפעם חני החליטה להישאר בחוץ בעוד ירון נכנס איתנו פנימה. יש שתי אופציות לסיור בארמון, הראשונה היא הסיור האיפראלי שכולל 22 חדרים והשני הוא סיור הגראנד שכולל את כל 40 החדרים שפתוחים לקהל הרחב. אנחנו עשינו את הסיור האיפראלי והסתפקנו בו. בתחילת הסיור מחלקים בחינם מדריך אודיו קולי בו השתמשנו בכל חדר בארמון. החדרים והמדריך הקולי מספרים את סיפור הארמון וגם את הסיפור של המלכה המפורסת סיסי. סיסי היתה נשואה למלך פרנץ יוסף ששניהם הם ללא ספק המלך והמלכה הכי מוכרים של אוסטריה. למעשה את הסיפור המלא שלה אפשר לראות בארמון הופבורג. פה יש כמה חדרים שמתרכזים בה ובבעלה פרנץ יוזף ואילו עוד הרבה חדרים אחרים שעוסקים בעוד מלכה מפורסת של אוסטריה, מריה תרזה. מריה תרזה היא למעשה זאת שבנתה את ארמון שנבורן שהוא  היה ארמון הקיץ של בני המלוכה בעוד ארמון החורף היה אמרון הופבורג (ארמון בלוודר היה ארמון עם פחות חשיבות). הסיום הוא בגלריה מרשימה עם ציורי קיר יפים. כולנו התעניינו מאוד מהסיפור של הארמון ואהבנו אותו מאוד. האמת שלדעתי היא שלמרות שהסיפור מעניין, ההכלים עצמם לא כל כך ולדעתי בלוודר מרשים יותר. משם יצאנו לטיול בגנים הגדולים של שנבורן. למעשה הגנים של שנבורן מחולקים לשני חלקים. חלק אחד שהוא הגדול יותר הם הגנים הציבוריים שלא עולים כסף. החלק השני הוא הגנים הפרטיים שכן עולים כסף, בגנים האלה אפשר למנות את גן עצי הפרי, גן פריבי,  המבוך, כמה חממות, תצפית על הארמון הגנים והעיר וינה ממבנה הגלורייטה וגן החיות. התחלנו להסתובב בגנים וגילינו כמה גנים מרשימים שהמרשים ביותר הוא ללא ספק הגן שלמרגלות מבנה הגלורייטה. מדובר בגן עם פרחים שמסודרים על הדשא בצורה יפה מאוד והם בנוסף למבנים המרשימים של הגלורייטה וארמון שנבורן יוצרים מראה יפיהפה. בנוסף יש שם גם מזרקה מרשימה מאוד. לאחר מכן ראינו שאף אחד לא גובה תשלום בעלייה לגלורייטה והחלטנו לעלות לקבל תצפית אולי לא מהגלורייטה עצמה אלא מהדרך אליה. זה התגלה כנכון כי לא רחוק ממנה נגלה נוף מרהיב של הגנים, של הארמון ושל העיר וינה. משם ירדנו למטה וראינו עוד מבנה רומי הרוס שהיה יפה ומשם חזרנו חזרה למרכז העיר. שם אכלנו בקפה לאנדמן, עוד המלצה של חני וירון. מדובר בעוד אחד מבתי הקפה המפורסמים של העיר אבל פחות מפורסם מבתי הקפה המפורסמים של העיר שהם דמל וסנטרל וכך גם פחות עמוס. במקום יש שניצל וינאי טעים אבל חשוב לא ללכת אחרי זה אלא להישאר לקינוח כי יש פה מבחר ענק של עוגות וקינוחים. אנחנו לקחנו עוגה עם שוקולד, קרם פיסטוק ותחתית שטבולה בליקר קפה שהיתה טעימה מאוד. משם חזרנו חזרה למלון.

בערב יצאנו לראות את העיר בחושך. התחלנו עם בית קפה בשם אוברלה שגם הוא המלצה מחני וירון. בבית הקפה היו הרבה פרלינים, מקרונים, אקלרים וכמובן שגם עוגות. בגלל שהיה מאוחר או סתם בגלל שככה זה שם, העוגות לא היו מאוד מיוחדות ולקחנו אקלר שוקולד ועוגת טראפלס שלמרות שהם פשוטים שניהם היו טעימים מאוד. לאחר מכן הלכנו לראות את קתדרלת סנט סטפן. הקתדרלה מסמלת את מרכז העיר והיא גדולה ומרשימה מאוד. בקתדרלה יש גג מרוצף יפה מאוד, שני מגדלים צמודים שמלמטה אליהם יש את הכניסה ויש כמובן את הבנייין הגובה והמרשים מאוד. משם המשכנו לבית האופרה שדווקא מבחוץ לא היה מרשים במיוחד. משם המשכנו לארמון הופבורג כדי לראות אם יהיה לו תאורה מיוחדת. שהגענו גילינו לצערנו שלא ושהוא סתם חשוך. בלית ברירה החלטנו להמשיך חזרה למלון אחרי שהחלטנו שגם את בית הערייה מיותר לראות בחושך כי הוא בשיפוצים. התחלנו ללכת למלון ואז ראינו מרחוק את בית הערייה שהיה מואר מאוד והחלטנו ללכת לראות אותו. שהגענו גילינו שרובו לא מואר בגלל שהוא בשיפוצים אבל המגדל המרכזי שהוא לא בשיפוצים כן היה מואר והיה יפה מאוד. משם חזרנו למלון אחרי יום מוצלח.

הנוף של ההרים והערים

 שלום לכולם. היומיים האחרונים היו היומיים האחרונים שלנו בזלצבורגלנד ומחר אנחנו נוסעים לוינה ל3 ימים ומשם חזרה הביתה. איזור זלצבורגלנד יפה מאוד ויש בו הרבה מאוד אגמים מרחצאות ורכבלים וגם דברים אחרים. מה שיפה בו ובכלל בכל אוסטריה הם ההרים היפים שמלווים אותנו לכל מקום אליו אנחנו מגיעים וכמובן שגם ליומיים האחרונים. אתמול דווקא התנתקנו מההרים ומטיולי הטבע והקדשנו את היום לעיר זלצבורג. העיר היא העיר הרביעית בגודלה באוסטריה והיא עיר הבירה של מדינת זלצבורגלנד. העיר ממוקמת במרחק של שעה נסיעה מהדירה שלנו אבל החלטנו בכל זאת לבקר בה. אחרי שחנינו בחניון במרכז העיר התחלנו לשוטט ברחובות העיר ומצאנו שוק עם כל מיני חניות. באחת החנויות היה פרצלים מתוקים עם כל מיני טעמים כמו פרצל עם אגוזים, פרצל עם תפוחים וכמובן פרצל עם שוקולד. אחרי הלכנו לגשר שחוצה את נהר הזלצך שהוא הנהר של העיר. הנהר רחב ומרשים מאוד. משם המשכנו לגני מירבאל. הגנים הם ללא תשלום וחלק מכם אולי יזהה אותם מהסרט צלילי המוסיקה שמתרחש באיזור העיר זלצבורג ואחת הסצינות בו מצולמת ממש בגנים האלו. את המיקום המדויק של הסצינה מהסרט שחלקנו ראו לא מצאנו אבל הגנים עדיין היו יפים. מדובר בגנים לא גדולים עם בדיוק הדברים שאתה מצפה שיהיו בגנים כאלו. יש שם הרבה מזרקות, הרבה פרחים בצבעים וצורות שונות וכמובן שהכל מסודר בצורה סימטרית. 

אחרי בערך חצי שעה כבר מיצינו את המקום וחזרנו לשוטט ברחובות העיר. הרחובות יפים מאוד ויש לפעמים גם בתים ציבעוניים שגרמו לנו לחשוב למה אין כאלו בישראל. חוץ מזה ראינו גם כמה מבנים יפים שהבולט שבהם הוא מבנה שאחרי זה הבנו שהוא הקתדרלה של העיר. לאחר השיטוט הגענו למצודת זלצבורג. המצודה כלולה בכרטיס זלצבורגלנד ובגלל זה ובגלל ששמענו שיש בה תצפית יפה על העיר חשבנו לעשות בה ביקור. למעשה כרטיס הזלצבורגלנד תקף או לאתרי זלצבורג או לכביש הגרוסגלוקנר בו היינו. למרות זה חשבנו שבגלל שרק ירון השתמש בכרטיס שלו לגרוסגלוקנר (כי זה לפר רכב ולא לפר בן אדם) חשבנו שאולי לגילי איתי וחני הכרטיס יעבוד. שהגענו גילינו שזה לא נכון וכנראה בגלל שזאת אותה הקנייה אז הוא מחשיב את כביש הגרוסגלוקנר לכולנו. למרות זאת החלטנו בכל זאת להיכנס. הכניסה עלתה לכולנו 33 או 36 יורו לכרטיס רגיל שכולל את חצר המצודה, את המוזיאונים שבה ועלייה וירידה בפוניקולור. שהבנו שיש לנו עלייה וירידה בפוניקולור זה כבר היה שהיינו למעלה אחרי שטיפסנו ברגל למצודה. בסך הכל העלייה לא היתה קשה והיו תצפיות על העיר כך שזאת לא הייתה ממש טעות, בכל מקרה החלטנו שנרד בפוניקולור. המצודה עצמה גדולה מאוד ואפשר לראות אותה עוד מלמטה. מה שמרשים בה הוא לא רק הגודל אלא גם איך שהיא נראית. המצודה נראית משומרת לגמרי כמעט בלי הריסות מה שאי אפשר להגיד בכלל על המצודות השונות בארץ. שהגענו למצודה ראיינו את בינייני המצודה מלמעלה, אך לדעתי דווקא מלמעלה שאתה קרוב אליה ולא רואה אותה בשלמותה, המצודה פחות מרשימה. למרות זה עדיין ליד היה את התצפית על העיר שהיתה ממש יפה. היה אפשר לראות ממנה גם מבנים מרשימים כמו הקתדרלה אך מה שהיה יפה בה בעיקר הוא הצפיפות של העיר ששונה לגמרי ממה שראינו עד עכשיו. גם הנהר עזר לתצפית שבסיכום היתה מההמת. אחרי התצפית חזרנו לשוטט במצודה ונכנסו גם לכמה מוזיאונים שמציגים את כל מיני כלי נשק ושיריונות שהשתמשו פעם, ציורים של אנשים או דברים אחרים וגם כל מיני סרטונים שונים שמציגים את העבר של המצודה. אחרי זה החלטנו לרדת בפוניקולור. הפוניקולור למי שלא מכיר הוא כמו רכבל רק שבמקום להיתפס על חוט מלמעלה הוא נתפס על מסילה מלמטה ויורד או עולה איתה, די כמו לעלות למגלשת או רכבת הרים. לנו היה צפוף בקרון שאליו נכנסו עוד הרבה אנשים ונהנו פחות מהירידה שם מאשר בעלייה ברגל. בסך הכל המצודה היתה יפה מאוד והיא כן שווה ביקור.

לאחר מכן אכלנו במסעדה אסייתית טעימה במרכז העיר ומשם נסענו חזרה. לפני שנסענו ראינו שהשעה מוקדמת ולכן החלטנו לסגור את היום עם מרחצאות תרמה אמדה. המרחצאות ממוקמים בעיירה אלנטרמקט שממוקמת ליד פלכאו וגם ליד ראדשטאט, העיירה בה אנחנו ישנים, כך שהנסיעה משם לדירה שלנו היא פחות מ10 דקות. המרחצאות  הם בעיניי כולם הטובים ביותר שהיינו בהם. במרחצאות בפנים יש שתי בריכות מחוממות עם זרמי ג'קוזי וגם שתי בריכות לא מחוממות כאשר אחת היא בריכת גלים והשנייה היא בריכת שחייה בה יש גם שתי מקפצות כאשר אחת היא נמוכה והיא פתוחה כל הזמן והשנייה היא יותר גבוהה והיא לא פתוחה כל הזמן, בנוסף בבריכה הזאת יש גם קיר טיפוס שממנו נופלים למים שגם לא פתוח כל הזמן. בחוץ יש בריכה מחוממת עם הרבה מאוד זרמי ג'קוזי בשכיבה ובישיבה, עוד זרמים של מים דקיקים שיוצאים ממעין מלתחות וגם בריכת מערבולת שהיא המהירה ביותר בה היינו. בנוסף גם יש שלוש מגלשות כאשר הראשונה לא מאוד מהירה ומלהיבה, השנייה היא מהירה וכיפית מאוד והשלישית היא מגלשה מטורפת שמתחילה מנפילה חופשית לתוך המגלשה שאותה אף אחד מאיתנו לא העז לעשות. המרחצאות כמו שאמרתי בהתחלה היו בעינינו הטובות ביותר בעיקר בגלל שהיה בהם הרבה מאוד מגוון. הבריכה בחוץ היא למי שמחפש זרמי ג'קוזי או גם ילדים שמעוניינים בבריכת המערבולת, הבריכות המחוממות בפנים מתאימות למי שרוצה רק לשבת ולהירגע, הבריכת גלים היא לילדים ואפילו הבריכת שחייה שבדרך כלל היא לא מעניינת במיוחד הופכת למעניינת עבור הילדים עם המקפצות וקיר הטיפוס. בילינו במקום את כל ה4 שעות שכלולות לנו בכרטיס זלצבורגלנד ונהנו לגמרי. 

היום נסענו לאגם גוסאו ולעיירה האלשטאט שנמצאת ליד אגם עם אותו השם. התחלנו עם נסיעה של שעה לאגם גוסאו. התוכנית שלנו היתה לטייל ליד האגם ומשם לעלות ברכבל ששם שכלול בכרטיס זלצבורלנד. שהגענו גילינו שהאגם לא גדול כמו שציפינו וללמרות שהחלטנו שלא נעשה סיבוב מלא סביב האגם החלטנו לעשות אותו בכל זאת. האגם הוא גם אגם מראה ולידו יש את ההרים המרשימים של רכס הדאכשטיין. אגם גוסאו נמצא בצד המערבי של הדאכשטיין שהוא צד קצת פחות מוכר מהצד המזרחי בו נמצאות התצפיות המוכרות של הרכס שהם 5 האצבעות והמדרגות לשומקום. אנחנו החלטנו לוותר על התצפיות האלו בגלל שהם לא כלולות בכרטיס זלצבורגלנד והחלטנו להסתפק באגם גוסאו ובתצפית מהרכבל שלידו. שטיילנו סביב האגם גילינו שהרכס הזה מתאפיין בהרים עם קצה שפיצי והיה גם הר עם מלא שפיצים קטנים כאלו. כל ההרים האלו מרשימים מאוד והם בנוסף לאגם גוסאו היפה יוצרים נוף פשוט מהמם ששוה לגמרי את את השעה נסיעה לשם. בקצה יש גם כמה הרים מושלגים מרשימים ועד הרבה מאוד דברים יפים. המסלול סביב האגם לא מאוד ארוך ובהליכה מהירה אפשר לסיים אותו בשעה וחצי או אפילו פחות, אנחנו עצרנו הרבה והטיול לקח לנו בערך שעתיים. אחרי שסיימנו את הסיבוב אכלנו במסעדה טעימה שנמצאת ליד האגם ומשם עלינו ברכבל למעלה. העלייה ברכבל היתה לא פשוטה מכיוון שמדובר ללא ספק ברכבל הכי גרוע שלנו עד עכשיו, מבחינת הרכבל עצמו. הרכבל גדול כך שנכנסים אליו עוד אנשים ולא רק אנחנו כמו בשאר הרכבלים. למעשה במקום יש לדעתי רכבל אחד בלבד לעליה וירידה כך שצריך לחכות שהרכבל יגיע ואז כל מי שחיכה אליו נכנס וכולם נדחסים בפנים. בנוסף נכנס גם איש צוות שמפעיל את הרכבל שלא משרה אווירה של ביטחון. בקיצור העלייה והירידה ברכבל היו מלחיצים ולא נעימים. למרות זאת עדיין הנוף מלמעלה שווה את זה. יש שם נוף יפה לאגם, לרכס הדאכשטיין וגם להרים שקרובים. כל הדברים הללו יוצרים נוף פשוט מדהים. עשינו שם הליכה קצרה וחזרנו חזרה בשביל לרדת ברכבל המלחיץ.

אחרי שירדנו נסענו באוטו נסיעה של חצי שעה להאלשטאש. הרבה נאמר על האלשטאט ועל כמה שהיא יפה, כך שהחלטנו שגם אנחנו רוצים לבקר בה. העיירה היא יפה אך קצת מתה. בעיירה גרים 700 אנשים בלבד ונראה שבאיזור בו מטיילים שהוא ליד האגם, אף אחד מהם לא גר. כל הבתים שם הם או חנויות או בתי קפה או מלונות. מדובר בעיירה שכולה תיירות וחוץ מתיירים, שבשעה הזאת לא היו הרבה, אין אף אחד. בסך הכל העיירה כן יפה, הבתים כולם מעוצבים יפה עם גגות שחורים והם מממוקמים בצורה יפה ליד האגם ויש במקום גם כמה כנסיות יפות. בנוסף יש במקום מפל נחמד וגם האגם יפה וכמובן שיש לידו גם הרים שדווקא לא כל כך מרשימים. חני מאוד נהנתה מהמקום אך השאר פחות ודעתנו בגדול היא שהעיירה לא שווה ביקור מיוחד ושסנט וולפגנג הרבה יותר יפה, גם מבחינת האגם וההרים שסביבו וגם מבחינת העיירה עצמה שהרגישה הרבה יותר חיה. לאחר מכן חזרנו חזרה לדירה אחרי יום  בסך הכל מוצלח.

מחר אנחנו עוזבים כאמור לוינה בה נשהה 4 לילות ונטייל שלושה ימים שאחריהם, ביום ראשון, נטוס חזרה לארץ. עד כאן, איתי, גילי, חני וירון.