החיות האמתיות והעצתיות

 שלום לכולם, אתמול סיימנו את חלק הספארי של הטיול ביום מדהים שכלל נסיעה למכתש נגורונגורו דרך שמורת הסרנגטי שבדרך עברנו באיזור סרונרה וגם בדרום השמורה, איפה שכל העדרים (לא הגענו חזרה לנדוטו) ואז כמובן הגענו למכתש בו עשינו את טיול הספארי האחרון שלנו. מכיוון שזה היה היום האחרון שלנו ניסינו למצוא את החיות החסרות שלנו בפאזל חמשת הגדולים. אחרי שראינו המון פעמים פילים ואריות וגם ראינו לא מעט פעמים באפלו (ולפרוטוקול למרות שהם לא בחמשת הגדולים, ראינו פעמיים צ'יטה) נשארו שתי חיות שעדיין לא ראינו (בערך) ואלו הם הנמר והקרנף. נכון, נמר כבר ראינו אתמול אבל לא ראינו אותו במלואו ולכן קיווינו לראות אותו שוב. כמובן שגם ציפינו לראות קרנף, חיה נדירה שאפשר לראות רק במכתש בו ביקרנו אתמול, כך שזאת היתה הזדמנות מושלמת לראות קרנף. היום סיימנו את הספארי ועשינו יום שבטים באיזור המכתש ואיזור אגם מניארה (פארק שנמצא לא רחוק מטרנגירי וגם לא מאוד רחוק מנגורונגורו).

אז נתחיל מאתמול, מיום הספארי האחרון. את היום התחלנו מוקדם, עוד ב5 בבוקר ויצאנו ב6 בדיוק כמו אתמול אל הגשר וחצינו אותו לכיוון הג'יפים. לצערנו שם התחיל הסיפור להסתבך כשגילינו שאחת המזוודות שלנו, שאותם לקחנו בגלל שאנחנו עוזבים את המלון, נאבדה ולאחר חיפושים רבים יצאו המדריכה הישראלית בטיול, נטלי, וירון לחפש את המזוודה במלון. בסוף המזוודה נמצאה אבל הסיפור הזה עיקב לא מעט ושהם חזרנו השעה היתה כבר 7. אבל אם זה לא מספיק, שיצאנו לדרך אחד הג'יפים (לא שלנו) לא התניע, וכמובן שגם אנחנו נשארנו שם והנהג שלנו עזר לפתור את הבעיה. אך למצוא את הפיתרון זה לקח זמן ובסופו של דבר אחרי כל העיקובים יצאנו רק ב7 וחצי סוף סוף לדרך. כבר בהתחלה ראינו עדרים קטנים של זברות וגם כמה טופיז, סוג של אנטילופה שנראה שהאיזור המערבי של השמורה שבה אנחנו ישנים היא המקום בו הם נמצאים (צירפתי תמונה שלהם בבלוג הקודם). לאחר בערך שעה וחצי נסיעה הגענו חזרה לאיזור סרונרה. איך שהגענו פתאום ג'ון, הנהג שלנו, סטה מהדרך הראשית והתחיל לנסוע מהר, כבר הבנו שמישהו ראה משהו ואכן כמה זמן אחרי זה ראינו המון ג'יפים וג'ון אמר לנו שיש על העץ נמר, זה פשוט לא יאמן איך כל דבר שאנחנו מבקשים אנחנו מקבלים. הפעם ראינו את הנמר במלואו, גם את הראש, והוא כמובן היה יפה, עדיין לצערנו לא ראינו אותו קרוב אבל זה כבר לבקש יותר מידי, ראינו נמר במלואו וזה מספיק לגמרי. משם לאחר כמה זמן של נסיעה הגענו לדרום השמורה ופתאום ראינו עדרים ענקיים של גנו, זברות וטומפסונים, אפילו יותר מפעם ששעברה, פשוט מחזה מרהיב. גם שיצאנו מהשמורה הנוף לא נפסק כי עדרי הגנו נמשכו והנוף פשוט לא נמאס. בשלב מסוים החיות נגמרו והתחלנו לטפס לעבר המכתש כאשר בערך שעה לאחר מכן הגענו לירידה למכתש ששם גם אכלנו ארוחת צהריים (לפני הירידה). לצערנו שסיימנו את ארוחת הצהרים התחיל לרדת גשם, אבל האמת שזה לא היה נורא בכלל. למרות הגשם כבר שירדנו למכתש ראינו קבוצה של פילים מממש קרוב, היו שם ממש פילים מכל הסוגים, פילים בוגרים וגדולים, פילים טיפה יותר קטנים, פילים צעירים ופילים שהם ממש גורים. היה יפה מאוד והגשם לא מאוד הפריע. לאחר כמה זמן ראינו תופעה מוזרה שהגשם הביא איתה, כל החיות, הזברות, האנטילופות והגנואים כולם עמדו כמו פסלים והסתכלו לכיוון אחד. ג'ון הסביר לנו שזה בגלל שבגשם אין להם ראייה טובה והם חוששים שיבואו טורפים מהיער שעליו כולם הסתכלו, לנו זאת לא נראתה אסטרטגיה טובה בגלל שנמר או אריה היו יכולים בקלות לאכול אותם מאחורה. כמה זמן לאחר מכן הפסיק הגשם ומשם הטיול הפך להיות מדהים. זה התחיל מעוד אחד מרגעי המזל הענקיים שלנו בטיול הזה, ראינו קרנף, וממש לא רחוק. נכון, הוא לא היה ממש לידנו אבל הוא גם ממש לא היה רחוק והיה אפשר לראות אותו גם בלי משקפת. משם הטיול הפך להיות מדהים. התאורה מסביב אחרי הגשם היתה פשוט מדהימה והנוף של ההרים שמסביב למכתש הם פשוט מוסיפים כל כך. ראינו במהלך הטיול המון זברות, חלקם גם עם גורים. האמת שמכמות הזברות שראינו כאן היא הפכה להיות אחת החיות האהובות עלי וגם על עוד כמה מאיתנו, היא פשוט חיה כל כך נקייה וכל כך צבעונית והיא פשוט חיה מרשימה, גם הבוגרים וגם הגורים המתוקים. חוץ מזה ראינו גם טומפסונים, אימפלות, עוד סוג של אנטילופות שקצת דומה לאימפלות שנקרא גרנט, גנואים ועדרים גדולים של באפולו מקצת רחוק. לאחר שהתרשמנו מכל החיות האלו הגענו לאגם הגדול של נגורונגורו וגם שם הנוף היה מדהים, השילוב בין האגם והחיות מסביב ובאגם וההרים עם התאורה היפה שהיתה מסביב היה פשוט מדהים. ראינו הרבה סוגים של ציפורים, כמה היפופוטמים וגם לא מעט פלמינגואים שהיו פשוט יפים. חוץ מזה בשלב מסוים גם ראינו משפחה ישנה של אריות כאשר אחד מהם היה אריה בוגר עם רעמה גדולה ומרשימה. חיכינו לראות אולי הוא יתעורר ונראה את כולו אבל הוא ישן מאוד חזק והיה נראה שהוא יקום רק מחר. משם יצאנו מהשמורה ונסענו חזרה למלון שלנו ממקודם בעיירה קראטו אחרי יום מדהים

היום זהו היה יום השבטים שלנו בטיול, יום שבו נראה כמה מהשבטים המסורותיים של טנזניה. התחלנו בנסיעה לכפר מטו ווא מבו שבדרך עצרנו לתצפית על אגם מניארה היפה שנמצא קרוב לכפר. שהגענו לכפר התחלנו עם סיור במטעי בננות שלידם גרים גם שתי שבטים. המדריך שהיה איתנו הסביר לנו שיש 18 סוגים שונים של בננה ולפי מה שאני הבנתי הם מגדלים את כולם (יכול להיות שאני טועה). המדריך הראה לנו חלק מהסוגים האלו כאשר חלקם היו מאוד דומים לבננה שאנחנו מכירים וכמה היו יותר שונים. הוא גם הסביר איך הם אוכלים כל בננה, אם זה כפרי, מטוגן, מבושל ועוד. בדרך גם ראינו כמה בתים של אנשים מקומיים, מטורף איך מה שיש להם כל כך שונה ממה שיש לנו אבל הם עדיין שמחים ומאושרים.  משם הגענו למעין סדנא שבה אחד מהשבטים שנמצאים באיזור, שבט שמתמחה בגילופי עץ הראה לנו הכנה של פסל עץ וגם ראינו המון כאלו מוכנים ואפילו קנינו שתיים. משם סיימנו את הסיור בביקור בכנסייה שלהם שדווקא לא היתה מאוד מפוארת ובהחלט מהחלק הזה פחות התרשמתי, אבל בסך הכל היה מעניין מאוד. משם המשכנו לביקור בשבט המסאי. למעשה המדריכה שלנו נטלי, הכינה אותנו לביקור בשבט עוד יום קודם והסבירה על זה שהם לוחמים מעולים, על זה שרעיית בקר זה ערך עליון מבחינתם וגם הסבירה לנו על השלבים שהם עוברים כדי להיות לוחם, כאשר בין השאר הם צריכים להכניע פרה ולעבור ברית מילה בגיל 15 בלי הרדמה ולא להראות כאב כי אם מראים לא מקבלים את התואר לוחם, פשוט מזעזע. אז שהגענו כמובן שברית מילה כזאת לא ראינו אבל קודם כל ראינו את הריקוד שלהם, ריקוד שמורכב משירה של הנשים וקפיצות של הגברים וגם של הנשים, ובשלב מסוים גם חלק מהאנשים בקבוצה שלנו הצטרפו לקפיצות והריקוד בסך הכל היה מאוד יפה. משם ראינו איך הם מדליקים אש עם גליל עץ בלבד ואז ראינו בית שלהם וראינו גם את הצימידים שהם מכנים וקנינו גם כן שתיים. משם עברנו לשוק של מטו ווא מבו שם קנינו עוד פסלי עץ והתחלנו לנסוע חזרה לקראטו. 

בדרך לקראטו עצרנו במוזיאון הטנזנייט בו אפשר לקנות כמה תכשיטים מאבן הטנזנייט שמיוחדת למקום , בנוסף יש שם ציורי בדים יפים, וגולת הכותרת המון פסלי גילופי עץ, חלקם למכירה וחלקם לא, אנחנו לא קנינו כלום אבל הסתכלנו והכל היה מרשים. היה פסלים יותר קטנים של כל מיני חיות, היו פסלים יותר גדולים של אנשי מסאי למשל או מסכות בצורה של זברה או ג'ירפה והיו גם כאלה ענקיים כמו פסל של פרצוץ של אישה שמורכב ממלא חיות קטנות, עצים שלמים שכולם מלאים בפסלי גילופי עץ קטנים, פסלים ענקיים של אריה או ג'רפה ואפילו פסל של הנדידה הגדולה של הגנו בקיץ, והכל פשוט וואו. לאחר מכן המשכנו בנסיעה חזרה לקראטו כאשר שכבר הגענו עצרנו לביקור בשבט העירקח, שבט שלמעשה באמת מגיע מלפני המון שנים ממסופוטמיה או היום בין השאר עירק, נראה שמזה הגיע השם. המדריך בשבט הספציפי הזה הסביר לנו על ההיסטוריה של השבט על היריבות שלהם עם שבט המסאי שהיה גונב להם את פרות ועל האיחוד של טנזניה שאיחד גם את השבטים ויצר שלום בכל המדינה, שלום שנמשך עד היום. מי שעשה את זה הוא הנשיא הראשון של טנזניה שאת שמו אני לא זוכר, שהחליט לאחד את טזניה והדרך הראשית שלו היתה ליצור בתי ספר ולהביא לבתי הספר אנשים מכל המדינה, שיהיה ערבוב בין השבטים ואז יוצר חיבור, שיטה שכנראה בסופו של דבר עבדה. הוא גם הסביר לנו על החתונה בשבט פעם שהיתה בדיוק כמו שאתם חושבים, ההורים מחליטים למי הבן או הבת שלהם תינשא ולבן מותר כמה נשים שירצה, היום זה ממש לא ככה. הוא הראה לנו את הבגדים המסורתיים של החתן והכלה בשבט שכוללים לחתן פשוט בד גדול ולכלה בד עם דוגמאות עם חרוזים של כל מיני דברים כמו דגל טנזניה, הר ועלים ועצים. הוא הביא לנו את הבגדים שנלבש ואפילו עשה לנו חתונה לדוגמא עם זוג נשוי שהיה איתנו בקבוצה. משם המשכנו לראות את מטעי הקפה של השבט והוא הראה לנו את כל השלבים שעובר הקפה עד שמגיע הקפה המוכר, בין אם זה שלב הקלייה, הטחינה, שלב בו מורידים את הקליפה עם מכתש ועלי ועוד שלב שבו מסננים את הקליפות, שלב שאגב חוזר על עצמו פעמיים בזמנים אחרים לגמרי. אחרי זה חזרנו למלון אחרי יום יחסית ארוך גמורים אך מרוצים. בסך הכל הביקור בכל השבטים היה מעניין מאוד וגם אם קשה להשווות את זה לספארי זה עדיין יפה. מחר אנחנו נוסעים חזרה לארושה כאשר שנגיע לשם נטייל באגם שנקרא דולוטי, עד כאן, איתי וירון