הרים, עננים ונזירים

שלום לכולם,
הגענו אתמול לעיירה לנגמוסי שנמצאת על הגבול שבין מחוז סצ'ואן למחוז גנסו. העיר נמצאת על דרך המשי, ותושביה הם טיבטים ומיעוט מוסלמי משבט החוואי שהגיע כחלק מהמסחר בדרך המשי. העיר כוללת 2 מקדשים ונזירים בכל הגדלים צובעים את העיר באדום.
הדרך ללנגמוסי היתה פשוט מהממת. מרחבים עצומים של דשא ירוק, ומסביבם הרים עצומים. את המרחבים מקשטים אוהלים טיבטים צבעוניים, דגלי תפילה ולהקות של יאקים.

לקראת סוף הדרך נכנסנו לשמורת הטבע רוארגיי. הכניסה לשמורה נראית מוזנחת והדרך פנימה מצריכה נסיעה באוטובוס חבוט וישן בדרך מלאה בבורות. ברגע שיוצאים מהאוטובוס מתגלה הפלא. אגם ענקי באמצע מרחב הדשא הענקי. בתוך האגם ברווזים בכל מיני צבעים וציפורים. הצמחייה בתוך האגם והשמש מייצרים צבעים מהממים שאין דרך לתאר. מסביב מרחוק ההרים הענקיים מוסיפים לנוף הדרמטי.

לאחר נסיעה לא ארוכה הגענו לעיירה לנגמוסי. בנקודה זו נפרדנו מהמדריכה והנהג שלנו בימים האחרונים, רבקה והנהג שאף אחד מאיתנו לא זוכר את שמו.

הבןקר נסענו לטייל במנזרים בעיירה לנגמוסי - המקדש בצד של גנסו והמקדש בצד של סצ'ואן. המקדש של גנסו ניצח את המקדש של סצ'ואן בנקודות. הנזירים מאוד התלהבו מהילדים החמודים שלנו. אחר הצהריים טיילנו בערוץ הנחל נמו ובמערת הנמר ומערת הפיה. האגדה מספרת על כך שהנמרים הפחידו את תושבי העיירה. הפיה ריחמה על הנזירים וירדה מהשמיים, נכנסה למערה וקראה לנמרים אליה. מאז הנמרים נמצאים במערה ולא מפחידים את תושבי העיירה.