קמנו בבוקר ונפרדנו בצער מהמלון, מהנוף המקסים שנשקף מחלון החדר, ומהדרך שליוותה אותנו בימים האחרונים. לפני סיום גילי ואיתי התאמצו והשלימו 4 משימות של הריינג'ר, בדרך לקבל תג ג'וניור ריינג'ר. לאחר כבוד הגענו לתחנת הריינג'ר וגילי ואיתי קיבלו את התג המיוחל.
התחלנו בנסיעה ארוכה וגשומה על הדרך המהירה לכיוון גטלינבורג, והגענו אחרי כ-5 שעות נסיעה אשר עברו בקלות מפתיעה לחדר. לאורך כל הנסיעה מאחור 2 הילדים מרוכזים ושקטים כל אחד בעולמו, מול המסך או ספריית השירים שלו. מסתבר שאזניות טובות יכולות לעשות קסמים.
כבר לפני כחצי שנה זיהינו שגטלינבורג תהיה העצירה בטיול הזה, ולכן הקדשנו זמן רב בחיפוש אחר הבקתה המושלמת. לאחר חיפוש רב ואופציות שונות הגענו לבקתה זו. אבל עד שלא רואים בעיניים לא נרגעים. תמיד מנקר חשש שהתמונות והתיאורים אינם משקפים את המציאות. פתיחת הדלת מלווה בדפיקות לב מואצות, ובזיעה קרה בכל הגוף. בסופו של דבר, כמו בדרך כלל, מסתבר שהמציאות עולה על כל דמיון. הבקתה מרווחת עם חדר לכל ילד. 2 ג'קוזים בפנים, ועוד האט טאב בחוץ. הכל מעוצב בסגנון וינטג' בליווי בובות דובים שאפילו מחזיקות את נייר הטואלט בשירותים.
הנסיעה הזו כמו הנסיעות הקודמות בטיול כללו פסקול של תחנות הרדיו המקומיות. מסתבר שבדרום ארצות הברית עדיין לא שמעו על זה שהרוק מת. אנחנו נהנים ממוזיקת רוק משובחת, שכוללת קלסיקות כגון פינק פלויד, רולינג סטונס, U2, מטאליקה ונירוונה, בליווי של מוזיקת קאנטרי איכותית. המדהים הוא שבכל פעם שאנחנו מאבדים תחנה אחת, אנחנו מוצאים אחרת והפסקול אינו משתנה.
כאות הוקרה למוסיקה ולדרך, אנחנו רוצים לשתף אתכם באחת הקלסיקות ששמענו איך שיצאנו לדרך ואין כמוה מתאימה לטיול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה