שלום לכולם מויאטנם הרחוקה.
השעה עכשיו כמעט 10 בלילה, הילדים במיטה, עדיין לא ישנים.
אנחנו יושבים על המיטה ומנסים לסכם את היומיים האחרונים.
נתחיל בהאנוי - העיר המשוגעת שבה אנחנו נמצאים.
אפשר לסכם את האנוי במילה אחת - רחוב. הכל ברחוב. הם אוכלים ברחוב, שוטפים כלים ברחוב, משחקים ברחוב, מארחים ברחוב.
הרחובות הומים אדם, הכבישים מלאים בטוסטוסים ואופניים.צפירות מכל עבר, וכדי לעבור את הכביש נדרשות יכולות אסרטיביות גבוהות - כשמורידים את הרגל הכל מסתדר אבל הצעד הראשון מפחיד, אך הרבה פחות מפחיד ממה שקראנו.
עכשיו נחזור לסדר הדברים - ההגעה להאנוי היתה פרויקט רב שלבי עם אתגרים קשים ודרש סבלנות הורית גבוהה. כל ניסיונותינו לעצור את שצף הצעקות של איתי כשהוא עומד בתור נכשלו נחרצות. השתמשנו בכל הכלים ההוריים המקצועיים והווקליים שלנו. עצות יתקבלו בברכה.
הטיסה לאוזבקיסטן היתה חצי חצי - מצד אחד הילדים בקושי נרדמו, בעיקר גילי וההתעוררות לפנות בוקר בטשקנט היתה קשה. מצד שני המטוס היה סבבה, היה מסך מגע עם משחקים, היה נוח מאוד והיה הרבה מקום במטוס. טיסת ההמשך לבנגקוק היתה גם חצי חצי אבל הפוך - המטוס היה מזעזע, מושבים קשים, צפוף, יש ליידינו איש שמן ומסריח. בקיצור נראה זוועה. אבל הילדים נרדמו כמעט כל הטיסה וזה עבר בהצלחה :-).
בבנגקוק ישנו במקום נחמד מאוד ליד נמל התעופה הקטן. הם מאוד התרשמו מהיכולות הווקליות של איתי - הוא ישן בדרך במונית וכשהגיע הוא לא היה מרוצה בלשון המעטה!!! חוץ מזה החדר היה סבבה, ארוחת ערב היתה מעולה, אך חריפה.
קמנו ב-4 בבוקר (דווקא זה עבר בהצלחה - לך תבין את הילדים האלה), רצינו לראות את הנזירים אוספים אוכל אבל כנראה שגם הם ישנים בשעות הללו. בנמל התעופה חיכינו לטיסה שם ראינו את הזריחה (יש תמונה).
הגענו להאנוי ופגשנו את טואן (המדריך שלנו לצפון ויאטנם). הוא אדם מאוד אינטיליגנטי נעים ודובר אנגלית מדהימה - הלוואי עלי. הוא לקח אותנו למלון ומשם למסעדה מדהימה. נתחיל מזה שבתוך המסעדה אפשר לראות איך מכינים את האוכל - יש שם דוכנים שהם מכינים את האוכל ומעבירים למלצרים. מאוד מעניין. טואן הזמין מספר מנות מקומיות, וביחד איתן קיבלנו דפי אורז, ומשם עברנו מבחן קבלה וויאטנמי לגלגול ספרינג רול. הצלחה מאוד חלקית בגלגול, אבל הצלחה גבוהה באכילה. לא נשאר פירור :-)
הסתובבנו ברחובות של העיר העתיקה. בכל רחוב נקרא על שם הסחורה הנמכרת - רחוב הפח, רחוב הבמבוק, רחוב הבגדים וכו... לרחוב האייפון הם עוד לא הגיעו.
מחר אנחנו נוסעים עם המדריך לטיול יום בטם קוק שכולל שייט על נהר.
לילה טוב,
איתי (שנוחר בינתיים), גילי (כנ"ל), חני וירון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה