סיאול, עיר של חדשנות, היסטוריה, גשם וגם קצת זיקוקים

 שלום לכולם. אז אחרי שלושה ימים בבוסאן, עברנו אל עבר העיר הכי גדולה בקוריאה, סיאול, שמה היינו לא פחות משבוע שלם. את היום הראשון העברנו, בבוסאן, ברכבת, ובסוף גם בסיאול, באיזור אינסה דונג הצבעוני והנהדר ובטיילת הנחל היפה. משם נשארו לנו עוד 6 ימים בעיר שמילינו אותם בביקור באיזורים שונים בעיר הגדולה ומגוונת הזאת. סיאול היא עיר עם מלא מקומות וגם הרבה איזורים, ואנחנו למעשה השתדלנו בכל יום להתמקד באיזור אחד, אולי שניים של העיר. מעבר לזה מדובר בעיר עם הרבה שילוב, מצד אחד זאת עיר עם הרבה היסטוריה ואפשר לראות את זה, יש בעיר ארמונות, מוזיאונים ועוד כל מיני אתרים היסטוריים שונים. היא גם עיר מסורתית, ואפשר לראות בה טקסים מסורתיים, מקדשים ועוד כל מיני דברים כאלה. אבל מצד שלישי מדובר גם בעיר מאוד מודרנית, עם גורדי שחקים, מרכזי קניות ענקיים, וגם כמובן בסיאול יושבות כמה מהרשתות הכי גדולות בעולם שנוסדו בקוריאה והמטה הראשי שלהם נמצא בעיר, שבראשם נמצאים סמסונגג, LG ויונדאי. השילוב הזה מורגש לאורך הטיול בעיר וזה גם קרה כמובן ביומיים המלאים הראשונים שלנו בעיר (יום קודם טיילנו בעיר רק בערב). 

אז ביום שבת (ה8 לאוקטובר אם למישהו ממש משנה) ידענו מראש שיש פסטיבל זיקוקים בסיאול בערב, ותכננו את היום כך שאכן נגיע אליו. בהתחלה לא בדיוק הבנו מה זה הפסטיבל, רק במהלך היום התחלנו לאט לאט להבין מה זה וכמה גדול זה, עד שבסוף היום גילינו שזה גדול אפילו יותר. בכל מקרה, בתחילת היום נסענו אל עבר ארמון צ'אנדאוק, מדובר בארמון השני הכי גדול בסיאול והוא נחשב לזה שהכי כדאי לבקר בו. כשהגענו לארמון גילינו להפתעתנו שיש איזשהו טקס מסורתי בכניסה לארמון , ולא ממש הבנו מה זה. בעיקרון יש את טקס חילופי המשמר המסורתי אבל הוא מתרחש בארמון השני, בסוף הבנו שבעצם מדובר בחג לכבוד איזשהו מלך שכולל תהלוכה ברחבי סיאול שמתחילה בארמון הזה, אנחנו בעצם ראינו את הטקס שבו התהלוכה יוצאת מהארמון לכיוון העיר, היה האמת די מרשים. משם נכנסנו לתוך הארמון, כאשר קנינו כרטיסים בכניסה גם לסיור המודרך לגנים הסודיים. לפני הסיור יצאנו לטייל בארמון, הארמון לא כזה גדול אבל עדיין מרשים, חלק מהמבנים יותר וחלק פחות, לא מדובר באיזשהו משהו מאוד מיוחד, ורוב המבנים נראים בערך אותו הדבר, עם זאת זה לא אומר שזה לא מרשים. הבנייה של הארמון הזה מאוד דומה לבנייה של העיר האסורה בביג'ין (שגם בה היינו), מדובר במבנים של עץ שקורות העץ פשוט מונחים אחד על השני. המבנים מועצבים וכן מרשימים וכן מומלץ לבקר בארמון, פשוט לדעתי צריך לבחור ארמון אחד, בגלל שלא היינו בשני קשה לנו להגיד מה עדיף אבל ארמון צ'אנדוק בהחלט היה לא רע. אחד היתרונות של הארמון הזה זה הגנים הסודיים, גני הארמון שבשביל להגיע אליהם צריך להשתתף בסיור מודרך של שעה וחצי, הסיור היה נחמד, קצת לפעמים משעמם אבל כן למדנו כמה דברים מעניינים על התרבות הקוריאנית, הגנים לעומת זאת, יפים אבל לא בטירוף, היה אפשר לראות שם שלכת יפה אבל זה היה פחות יפה ממה שציפינו והתאכזבנו קלות, אבל עדייין לא היה כזה נורא. 

משם יצאנו מהארמון והלכנו לעבר שוק גוואנג'אנג. מדובר בשוק הראשון של סיאול והוא שוק בעיקר של אוכל, אבל של מקומיים. קודם כל השוק הוא מקורה וגם צפוף מאוד, אולי זה בגלל העובדה שהוא לא כזה גדול ובהחלט יותר קטן מהשווקים האחרים שהיינו בהם בהמשך. חוץ מזה האוכל שם הוא אוכל של מקומיים, אוכל שגילי הצמחונית, לא עפה עליו. קנינו בשוק כמה מאכלים, חלק היו טעימים, חלק פחות, כולל גם ניסיון ראשון של מנת העוף המטוגן הקוריאני, רק שהפעם הזאת לטעמי הייתה פחות טובה. משם יצאנו החוצה מהשוק בזמן שגילי נשארה רעבה, וזה גרם ללא מעט עצבים. אם זה לא מספיק גם אחרי זה ראינו שהשעה יחסית מוקדמת, יותר מוקדמת ממה שחשבנו והתווכחנו מאוד לגבי האם להגיע לאיפה שהפסטיבל הרבה זמן לפני או לעבור בדירה, כשאנחנו יודעים שעומד להיות צפוף בפסטיבל, היו דיווחים משנים שעברו שדיווחו על מעל מיליון איש, והאמת, זה לא נראה לי כזה מופרך. רבנו מלא, כולם היו עצבנייים, והחלטנו ללכת לבית קפה להירגע, ומשם החלטנו לבסוף לנסוע ישירות אל עבר הפסטיבל. הגענו לפארק איפה שנמצא הפסטיבל והיו שם כבר מלא אנשים, אבל מלא אנשים. הצלחנו להתמקם איפשהו על הדשא ומשם חיכינו שעתיים וחצי עד שיתחיל הפסטיבל. בדרך הסתובבנו קצת במקום, הלכנו לראות את נהר ההאן המרשים שהפארק נמצא לידו, הסתובננו גם בדוכני האוכל של הפסטיבל, חני וגילי אפילו החליטו לחכות בתור לשירותים, תור שארך הרבה יותר זמן ממה שכולם חשבו ובמהלכו הבנות נלחצו מהתור הארוך והבנים נלחצו לגבי איפה הבנות. בסוף לאחר שעה שלמה מצאנו אחד את השני בדיוק בזמן לתחילת הפסטיבל. הפסטיבל הוא בעצם מופע זיקוקים ארוך מאוד שכולל שלושה מופעי זיקוקים של שלושה מדינות שונות. זה התחיל במופע זיקוקים של רבע שעה של הצוות היפני, המופע היה יפה אבל תהינו למה הזיקוקים היו נראים רחוקים מאיתנו, למרות שהפארק אמור להיות המקום לצפות בהם. נאלצנו לעזוב את המקום שששמרנו ולהתנייד בפארק ידנית במטרה למצוא מקום טוב לראות אותם. המופע היה בהחלט מרשים (במיוחד הסוף), לאחר מכן היה עוד מופע של רבע שעה של הצוות האיטלקי שבו הזיקוקים נראו אפילו רחוקים יותר והוא גם היה הכי פחות יפה, אבל אז הגיע גולת הכותרת, מופע זיקוקים של חצי שעה שלמה של הצוות הקוריאני. הפעם הזיקוקים היו פשוט בצד השני של הנהר והקטע של כל המופע היה שהם נופלים אל עבר הנהר, וזה בהחלט היה מרשים. מי ששמר מקום ליד הנהר זכה לתצפית הכי טובה למופע אבל בשביל זה היינו כנראה צריכים לבוא עוד בתחילת היום, הסתפקנו במה שהצלחנו לראות וזה היה הרבה. המופע היה פשוט מדהים ולא משתווה לאף מופע זיקוקים שראינו בחיים שלנו (אולי לא בשביל חני וגילי שהיו במופע זיקוקים של יום הבסטיליה בפריז), זה היה פשוט וואו. כשהמופע נגמר רצינו לצאת מהפארק ואיתנו יצאו עוד אלפי אנשים. הם סגרו שם כביש שלם ודי רחב ועדיין היה צפוף בטירוף והייתה צריך להיות דחוס בין מלא אנשים. כמובן שכל אסונות הדריסה באירועים כאלה היו בראש של כולם,  אבל בסוף לא נראה לי שקרא משהו. אנחנו נשארנו אחד ליד השני, עשינו הפסקה לשירותים ברגע שראינו בית קפה, מה שנתן קצת לצפיפות לעבור וגם החלטנו לא לרדת לתחנת הרכבת התחתית שאליה ירדו מלא אנשים והחלטנו להמשיך עד התחנה הבא שבה כבר לא היו הרבה אנשים. משם חזרנו למלון אחרי יום ארוך ומעייף.

יום למחרת הגשם תקף אותנו שוב ונאלצנו להסתדר עם יום שלם שבו כל הזמן ירד גשם. החלטנו לא לתת לגשם לשנות לנו את התוכניות ונסענו אל עבר שכונת בוקצ'ון, שכונה עם בתי האנוק מסורתיים. כשהגענו דבר ראשון חיפשנו בית קפה ומצאנו בית קפה נהדר שנמצא בתוך בית האנוק. משם התחלנו את הטיול בשכונה הזאת כשהגשם לא עצר, אבל אנחנו הרי לא עשויים מסוכר ועברנו את זה בהצלחה. השכונה בסך הכל יפה, הגשם כן קצת הרס את החוויה אבל עדיין היה בסך הכל יפה. משם הגענו לארמון השני, ארמון גיונבוק, וכשהגענו הבנו שבעקבות הגשם נאלץ לוותר על טקס חילופי המשמר ונכנסו למוזיאון הפולקלור במקום. מוזיאון הפולקלור הוא בעצם סוג של חלק בארמון שלא דורש תשלום. החלק הזה מלא בכל מיני מבנים יפים שבראשם פגודה יפה, כאשר מתחתיה נמצא המבנה המרכזי שבו בעצם נמצא המוזיאון עצמו. בתוך המוזיאון ישנם שלוש תערוכות קבועות ושניים מתחלפות שכולם עוסקים בחיים של הקוריאנים בעבר. התחלנו באחת התערוכות המתחלפות שעסקה בעצם באלים של הכפרים העתיקים של קוריאה, זאת בעצם תערוכה שבה עוברים בין סרטונים אנימציה קצרים ומרשימים שמראים את האלים השונים. משם לתערוכה הקבועה הראשונה שעוסקת בחיי היום יום של הקוריאנים בעבר, בעצם זה מראה את היום שלהם ומה הם עושים בו. משם לתערוכה הקבועה השנייה שמציגה את השנה של הקוריאנים בעבר, כאשר בעצם התערוכה הזאת מתמקדמת בשנה במובן של ארבעת העונות ומציגה את החיים של הקוריאנים בכל אחד מעונות השנה. משם המשכנו לתערוכה המתחלפת השנייה, שהיא הייתה תערוכה מוזרה שלא בדיוק הבנו אותה שדיברה על קוריאנים ברוסיה (לפי הבנתי), ומשם לתערוכה הקבועה השלישית שמדברת על החגים והמועדים בתקופת שושלת ג'וסון (בתכלס הכל במוזיאון זה על התקופה הזאת), כאשר התערוכה כוללת את התלבושות שלהם בחגים ואת הדברים שהם היו עושים בהם. משם יצאנו החוצה כשהגשם עדיין לא מפסיק ואחרי הפסקה קטנה לארוחת צהריים נסענו אל עבר שוק דונגמון. מדובר בשוק השני הכי גדול בסיאול (אחרי שוק נמדאון), והוא נחשב למקום טוב לקניות (בסוף הבנו שזה לא בדיוק ככה, אבל זה בהמשך), לצערנו כשהגענו התגלה לנו שהשוק סגור עקב זה שהיה יום ראשון. קצת בבאסה המשכנו ללכת קצת בגשם עד שהגענו אל עבר הDDP (ראשי תיבות של דונגמון דיזיין פלאזה), מדובר במבנה בצורה קצת מוזרה שהוא בעצם מרכז אדריכלי. המבנה יפה בעיקר בערב כשהאורות דולקים ואנחנו התכוונו להיות שם קצת ואז להתרשם ממנו באורות. אז הסתובבנו קצת בשוק הפשפשים של המקום, עשינו עצירה קצרה בבית קפה ולבסוף הגיע שעת הערב והאורות דלקו והמראה בהחלט היה יפה, זה מזכיר מראה של חללית. משם החלטנו להיכנס לתוך יונדאי אאוטלט שהיה שם (הסברתי על זה בבלוג על בוסאן), כל האיזור הזה בכלס מלא במרכזי קניות כאלו. במרכז הקניות התפצלנו, אנחנו הבנים עצרנו למסעדה מעולה שמה אכלנו נודלס ברוטב של שעועית שחורה, וזה לא כזה נורא, למעשה זה דווקא די טעים. משתמשים פה בכלל הרבה בשעועית, גם שעועית שחורה לרטבים לנודלס, וגם בעיקר, שעועית אדומה שמשמשת אותם להכנת ממתקים, אני פחות אהבתי אבל היו כאלה שכן. משם כבר חזרנו למלון אחרי יום רגוע יותר ועדיין מעולה.

מבוסאן לסיאול

אז הגענו לחלק העירוני בטיול, לעיר השנייה בגדולה בקוריאה, בוסאן. סיפרתי כבר על היומיים הראשונים שלנו בעיר שהיו פשוט מדהימים אבל היינו בעיר עוד יום אחד לפני היום שבו נאלצנו לעבור לעיר הכי גדולה בקוריאה שהיא גם עיר הבירה שלה, סיאול. יש הבדל לא קטן בין שני הערים, בוסאן היא קודם כל עיר נמל, אחת הגדולות בעולם, ומרגישים את זה, וגם מדובר בעיר יותר מודרנית ופחות היסטורית מסיאול, סיאול היא מאוד מגוונת, ציבעונית, ואתה יכול למצוא בה הרבה ניגודים ודברים שונים. 

בכל מקרה, ביום השלישי והאחרון שלנו בבוסאן החלטנו שוב פעם להתפצל, הפעם למשך כל היום. הבנות הלכו לקניות באיזור seomyeon, איזור קניות גדול עם הרבה חנויות שוות, אנחנו הבנים, הלכנו לטייל קצת בעיר. נסענו לעבר חוף סונגדו, חוף קטן ויפה כאשר אחד מהדברים היפים שבו זה גשר על המים שאפשר ללכת עליו, לצערנו הגשר היה סגור עקב שיפוצים והסתפקנו רק בחוף עצמו. משם הלכנו לכיוון פארק amnam שנמצא לא רחוק משם, בעיקרון יש טיילת שמחברת בין החוף לפארק שנמצאת על הים אבל גם היא הייתה סגורה עקב שיפוצים, אז נאלצנו ללכת ליד הכביש שנמצא מלמעלה לים. לבסוף הגענו לפארק כשהמטרה שלנו שמה היא גשר תלוי שמגיע לאי קטן קרוב ומתצפת על הים. לצערנו גם הוא היה סגור וכל זה בהחלט היה מאוד מבאס, כל הדברים שבאנו בשבילהם באיזור הזה היו סגורים. בעיקרון יש בין החוף לפארק גם רכבל שמחבר בניהם שהחלטנו לא לעשות, למרות שבמחשבה לאחור, בגלל שהכל היה סגור, קצת התחרטנו שלא עשינו. בלית ברירה החלטנו להסתפק במה שיש ויצאנו לסיבוב בפארק. לפארק יש קצת מראה של יער כאשר מידי פעם יש תצפיות משם לים. גם המסלול הביא איתו בעיות כשהוא התחיל לאתגר את פחד הגבהים של ירון עד שלבסוף הוא נשבר ואיתי המשיך לבד עד שבסוף המסלול כבר הגיע לקטע מאוד מפחיד של שביל צר מאוד וגם הוא נשבר. בהחלט היה מדובר קצת באכזבה אבל בסך הכל כן זכינו בכמה תצפיות יפות אל הים. משם נסענו שוב לכיכר BIFF בשביל עוד מסעדת ברביקיו, הפעם זאת הייתה מסעדה פחות מפוארת מהפעם הוקדמת, יותר מסעדה מקומית שהגישה בשר חזיר טעים שאותו המלצרים בישלו בשבילנו (שזה אפילו יותר טוב כי כך אין את הדאגה שאנחנו לא עושים את זה נכון), בנוסף לזה היה גם מרק טעים ואורז עם מים חמים שלא בדיוק הבנו מה אנחנו עושים איתם (עם המים החמים), המלצרים ניסו להסביר לנו אבל לא הבנו וכל פעולה שעשינו גרמה לצחוקים של האנשים במסעדה שגרמו לנו להבין שעשינו את זה לא נכון, בסך הכל. עד הסוף לא ממש הבנו מה בדיוק היינו צריכים לעשות, אבל בסוף, במסעדה אחרת הסבירו לנו בצורה ברורה יותר והבנו, אבל זה כבר בהמשך. בגדול למרות הקטע בסוף המסעדה הייתה מעולה ואפילו יותר טובה מהקודמת. לאחר מכן עשינו סיבוב נוסף באיזור, נכנסנו אפילו לקניון לסיבוב קניות מהיר שבו להפתעתנו התחיל פתאום מופע מזרקות לא רע בכלל, ומשם חזרנו למלון ונפגשנו עם הבנות אחרי יום לא מדהים אבל בסוף גם לא כזה נורא.

בסוף היום תכננו ללכת כולנו שוב פעם לכיכר BIFF כדי לראות אותה בערב, בזמן הפסטיבל (הפסטיבל לא באמת עניין אותנו, רק רצינו לראות איך האיזור נראה שם וגם לאכול באיזור אוכל הרחוב שהיה שם), בסוף היינו עייפים מידי והחלטנו לוותר, ובמקום זה הלכנו למסעדה ליד המלון שבה מסוע עם כל מיני מנות קטנות (בעיקר סושי) שאפשר לקחת מהמסוע ולאכול, התשלום הוא לפי כמה צלחות שהורדת, היה נחמד מאוד וטעים מאוד. משם סיימנו את היום הנחמד הזה וגם את הטיול שלנו בבוסאן

למחרת ארזנו את הדברים במלון בבוסאן, הלכנו לבית קפה מתחת למלון ואז נסענו ברכבת התחתית לתחנת בוסאן שממנה יוצאת רכבת הKTX. התחנה שמה מאוד גדולה ומזכירה שדה תעופה, מלא בתי קפה ומסעדות, המון מקומות ישיבה ואנשים שמחכים שמה עד שיגיע הזמן לרכבת שלהם (אבל פה לא צריך לעשות בורדינג הרבה זמן לפני) חשוב להגיד שעוד קו דימיון הוא שצריך להזמין את הרכבת מראש (אבל לא כל כך הרבה זמן מראש כמו בטיסה) וגם משלמים לא מעט כסף (אבל פחות מטיסה). ב1 בצהריים עלינו על הרכבת והתחלנו בנסיעה של שעתיים וחצי בערך עד לסיאול כאשר בדרך עוצרים בכל מיני תחנות באמצע. מדובר ברכבת מהירה, הרבה יותר מהירה מרכבות מטרו, והיא נועדה לנסיעות בין עירוניות, כאשר רוב התיירים משתמשים בה לצורך הנסיעה מבוסאן לסיאול, ואני מאמין שככה גם הרבה מקומיים. הנסיעה היא לא תת קרקעית אבל היא חלק בתוך מנהרה וחלק בחוץ. בסוף הנסיעה נכנסנו לתוך סיאול ושמה היה שיא הנסיעה כשעברנו בגשר מעל נהר ההאן, הנהר שחוצה את העיר שהוא מאוד רחב ומרשים, ראינו אותו עוד כמה פעמים בהמשך. לבסוף הגענו לתחנה של סיאול שהייתה גדולה לא פחות מזו של בוסאן. משם הלכנו ברגל למלון שלנו שצמוד לתחנה, שגם הוא היה לא רע עם בעלת בית מקסימה. השארנו שם המזוודות נחנו ממש טיפה וחזרנו חזרה לתחנה ולקחנו את המטרו לעבר איזור אינסה דונג. מדובר באיזור האומנים של סיאול שמלא במלא חנויות מגניבות, גלריות, וגם כמה פסלי ואומני רחוב. מרכז האיזור הוא רחוב אינסה דונג, מדרחוב מרשים עם כל מה שהזכרתי קודם, מעבר לזה, יש בניין פתוח עם איזה ארבעה קומות שעוברים בניהם דרך דק עץ כזה, שבהם גם חנויות מגניבות וגלריות, חוץ מזה יש גם את הpoop cafe קפה שבו מלא דברים בצורת קקי, כל המסעדה מלאה באבזרים בצורת קקי, הוופל שלהם בצורת קקי, ויש להם גם משקאות מוגשים בכוס בצורת אסלה, ממש חמוד אבל בתכלס, בתמונות זה היה נראה לנו יותר טוב, נחמד אבל די קטן, ולנו לא הגישו כלום בכוסות אסלה. בסוף המדרחוב היה פארק שבו היה מעין סוג של של פסטיבל קטן לכבוד זה שהיה אז ירח מלא (ככה נראה לנו) שכלל פסל של ירח והופעה של מוזיקאי כלשהו על במה, לא משהו ענק. משם חזרנו לאינסה דונג, הסתבבנו קצת באיזור, וגם אכלנו, מדובר באיזור עם הרבה מסעדות. בסך הכל זה איזור ממש נחמד ואנחנו ממש נהנינו. משם הלכנו לטיילת של הנחל שהיה שם קרוב. מדובר בנחל מלאכותי שאת השם שלא אני לא יכול לכתוב או להגיד, שפעם היה מרכז העיר אבל בשנות החמישים הוא יובש והפך לזרם שפכים עד שבתחילת שנות האלפיים הוא שוקם ובשנת 2005 הוא הפך לטיילת נחמדה בוארך של 6 קילומטרים שחוצה את העיר. זה נהר צר וחמוד כאשר יש עליו כל מיני אורות בלילה, בעיקר בסופו, שמה יש מפל מואר ופסל מוזר אבל מרשים, סך הכל זה לא מדהים, אבל עדיין נחמד ביותר. אנחנו טיילנו כאמור רק בסוף של הנחל, לא הלכנו את כל ה6 קילומטרים, אבל מאמין שזה תמיד אותו הדבר. משם חזרנו חזרה למלון אחרי יום ראשון מאוד טוב בסיאול, עם עוד שישה ימים נוספים בדרך העיר המדהימה הזאתי.