הופה גאנגאם סטייל

 אז אחרי לא מעט זמן של הפסקה, הבלוג ממשיך ובדיוק מאותה הנקודה שבה עצרנו, הגענו לסיאול שבה בילינו כבר שלושה ימים שבהם ראינו את הצדדים החדשים שלה וגם המסורתיים והעתיקים שלה, ובנוסף לזה זכינו לראות מופע זיקוקים מטורף ולחוות יום שלם של גשם. 

למחרת לא ירד גשם כמעט אבל כן היה קר, ממש קר (יחסית לישראל, בתכלס ביחס למדינות אחרות וגם לקוריאה בחורף, לא היה כזה קר), סביבות ה10 מעלות לאורך כל היום. ביום הזה תיכננו (תוכנית שבסוף מימשנו) ללכת אל עבר רובע גאנגנאם, וכן, זה אותה גאנגנאם שמוזכרת בשיר הקוריאני המאוד מפורסם, גאנגנאם סטייל (השיר כנראה מתייחס לאווירה והסטייל של הרובע הזה).

עוד לפני גאנגנאם התתחלנו את היום בהליכה ברגל עד לשוק נמדאון, השוק הכי גדול בסיאול. מדובר בשוק פתוח עם חלקים שנמצאים בפנים שיש בו פשוט הכל, בגדים, מזכרות, אביזרי קוסמטיקה, כל מיני אביזרים מעניינים, תיקים, אוכל, פשוט הכל. עשינו שם סיבוב של כמה שעות שבמהלכו התרשמנו מהגודל והמגוון הרחב של השוק, מכל אווירת ההאלווין שהגיע קצת אחרי שעזבנו ומסתבר שבקוריאה חוגגים את ההאלווין וזה גרם לזה שבהמון חנויות היו דברים של ההאלווין, וגם מכל האביזרים המגניבים שהיו גם סוג של מזכרות, ממגנט עם תמונה של קוריאה שבקצה שלו יש גם פותחן, מגנט שבצורה של בקבוק בירה עם פותחן ב"מכסה" שלו, מאפרה עם איורים קוריאנים, כל מיני בובות קטנות של אנשים בלבוש הקוריאני וגם סימניות שבקצה שלהם יש את הדגל של קוריאה או דברים שקשורים לקוריאה. לפני שנכנסנו לשוק גם ראינו את שער סונגימון המרשים שנמצא בכניסה לשוק. בסוף אחרי סיבוב של שעתיים, שלוש במקום, שבמהלכו התרשמנו, קנינו אבל לא הגענו גם לאיזור האוכל כך שקשה לנו להגיד מה יש שם אבל בגדול זה שוק פחות של אוכל. השוק הוא שוק מאוד טוב לקניות אבל לא רק וגם להתרשם ממנו ולא לקנות זה גם טוב, אתה לא חייב להיות חולה קניות בשביל להיות שמה וגם הקניות שמה זה קניות של שוק ומותגים אמתיים אי אפשר למצוא שמה. אז אחרי כל זה המשכנו משמה אל עבר גאנגנאם.

גנגנאם הוא בעצם רובע מאוד גדול שמאפיין בעצם את האיזור שבצד השני של נהר ההאן, ומדובר באיזור פחות מסורתי ויותר מודרני, איזור עם הרבה גורדי שחקים הרבה חברות גדולות יש שמה, הרבה סלבריטאים קוריאנים גרים שמה ובגדול זה איזור העסקים של העיר. אז כאמור הרובע מאוד גדול מה שגורם לטיול בו לא להיות רגלי אלא טיול שבו נסענו בתחבורה הציבורית בין האתרים השונים ברובע. אנחנו נאלצנו לוותר על אחד המקומות שנחשבים להכי טובים ברובע שזה מרכז המבקרים של סמסונג שפשוט נסגר. אז בלית ברירה עשינו את הטיול ברובע בלעדיו והתחנה הראשונה שלנו הייתה קניון COEX שבו ובאיזור שלו נמצאים כמה מהאטרקציות הכי מרכזיות ברובע. הקניון הוא בעצם קניון ענק עם מלא דברים ובתוכם גם כמה אטרקציות תיירותיות. את הטיול שלנו בקניון התחלנו בארוחת צהריים במסעדה איטלקית מעולה בקניון, נראה לי בין המסעדות האילקיות הבודדות שמצאנו במדינה. משם יצאנו לטיול בקניון, במהלכה הגענו לחנות חמודה עם כל מיני בובות, קצת בסגנון של בובות הפופים רק יותר קטן ושמה יש אוספים שאתה יכול לבחור ואתה לא יכול לדעת איזו בובה אתה תקבל מתוך האוסף, בסך הכל חנות חמודה. משם הגענו לאטרקציה המרכזית בתוך הקניון, ספריית סטארפילד, ספרייה ענקית עם בניינים שלמים של ספרים. למרות שראינו לא מעט אנשים שהסתכלו בספרים, זה די ברור שהדבר הזה נעשה בעיקר בשביל תיירים ובשביל להרשים אותם בגודל של זה, הקטע הזה של דברים שנעשים במיוחד בשביל תיירות הוא משהו חוזר בקוריאה ומשהו שכתיירים צריכים לדעת להבין ובסוף, זה דווקא נחמד וממש לא נורא, התחושה היא באמת קצת קיטשית אבל לנו זה היה נחמד, זה סוג אתרים שהיו לנו כבר בעבר בטיול הזה כמו למשל האי נאמי, וביום הזה היו לנו עוד הרבה. משמה עשינו עוד סיבוב קטן בקניון ובסוף יצאנו ממנו והתרשמנו ממה שיש מבחוץ לקניון, שדרה של כל מיני פסלים שונים כאשר גולת הכותרת מבניהם הוא הפסל של גאנגנאם סטייל, דוגמה מצוינת לסוג האתרים הקיטשיים שהזכרתי קודם. מדובר בפסל של תנועת הידיים שאותה עושים האנשים בקליפ של השיר ועליה הכיתוב גאנגנאם סטייל, בנוסף לזה יש בצד מסך שבו מנוגן ומושמע השיר ואנחנו, שכבר לא ראינו את הקליפ הרבה זמן, צפינו בו שמה ופשוט נקרענו מצחוק, היה לנו ממש נחמד ומי שאוהב אתרים קיטשיים כאלו ובעיקר חי בתקופה שגנגנאם סטייל יצא (היום השיר הזה כבר לא מאוד מפורסם לכן מי שלא זוכר את התקופה שהוא היה להיט זה פחות ירגש אותו) חייב לבוא לשמה. לאחר מכן הגענו למקדש קטן ליד התחנת רכבת, יפה אבל ראינו יפים יותר. משם כבר נסענו לתחנה הבאה שלנו ברובע

התחנה הבאה שלנו הייתה עוד אתר קיטשי לחלוטין שזה הK STAR ROAD, מדובר בדרך עם 17 פסלי רחוב בדיוק באותה הצורה (קוראים להם בובת גאנגנאם) שכל פסל כזה מעוצב על ידי להקת K POP אחרת, רובם לא מאוד מוכרות לציבור הרחב, אבל כן נמצאת שמה הלהקה הסופר מפורסמת BTS, הלהקה הקוראנית השנייה המפורסמת, להקת הבנות BLACK PINK, לא מופיעה שמה. משהו שאפשר לשים לב שמה שכל הלהקות הקוריאניות הם או להקות בנים, או להקות בנות, אין אף פעם ערבוב, הכל זה סיבה של הממשלה הקוריאנית ששולטת בלהקות האלו ומחליטה מי ישתתפו בה. בדרך הזאת יש בובות יפות יותר, יש יפות פחות ובסך הכל זה אחלה מקום לתמונות סלפי וזה בסך הכל מקום ממש נחמד, והדרך אורכת רק משהו כמו קילומטר. משמה השכנו לתחנה האחרונה שלנו ליום הזה פארק בנפו. מדובר בפארק גדול שמשקיף על נהר ההאן ועל הצד השני שלו. במקום ישנם מעין איים מלאכותיים שהם בעצם דקי עץ שמעליהם יש מבנים, כאשר אנחנו ישבנו במסעדה באחד קטן שממנו היה אפשר לראות אחד גדול ומרשים שהיה מואר יפה בלילה, האחד הזה גם היה מחובר לעוד שניים לא פחות גדולים ממנו. בשלב הזה כבר היה ממש ממש קר, קפאנו מקור אבל עדיין התרשמנו מהנהר, מהצד השני שלו, משלושת המבנים וגם חיכינו למופע של מזרקה שיוצאת מתוך גשר שנמצא על הנהר, אבל המופע לא פעל באותו היום ונאלצנו ללכת בלי לראות אותו. את הדרך עד התחנת רכבת עשינו כשאנחנו קופאים מקור אבל בסוף הגענו וחזרנו למלון אחרי יום פשוט נהדר בסיאול. 

למחרת התפצלנו למשך כמעט כל היום, ירון בילה את היום לבדו והלך לטיול בעיר ולמסע בעיר, שבמהלכו גם הגיע אל שוק דונגמון שגילינו ממנו שהוא מסתבר שוק סיטונאי שבו יש למשל חלק שלם שמוגדש רק לכפתורים ולכן הוא לא באמת מתאים לקניות אבל האיזור שלו דווקא כן והוא מלא בקניוני שופינג. במקביל חני, גילי ואיתי, אנחנו הלכנו אל עבר הלונה פארק לוטה וורלד. כבר לפני הטיול הבנו שאנחנו רוצים ללכת בטיול פעם אחת ללונה פארק ולפני הטיול חשבנו בכלל על לונה פארק אחר, האברלנד, הלונה פארק הכי גדול בקוריאה שמלא במתקנים ויש בו גם אפילו גן חיות, אבל בסוף במהלך הטיול התחלנו לגלות על לוטה וורלד, הלונה פארק המקורה הכי גדול בעולם שיש בו מתקנים לא פחות טובים מאברלנד רק עם הרבה פחות נסיעה (לוטה וולרד נמצא ברובע גאנגנאם בעוד אברלנד נמצא בכלל מחוץ לעיר) והוא גם פחות גדול מה שאומר שההליכה בו פחות מתישה. אז החלטנו ללכת לשמה ושהגענו לצערנו גילינו שממש לא היינו היחידים שמה. איתנו היו עוד אלפי קוריאנים שמילאו את הפארק ולא היה ברור לנו איך הגיעו לשמה מכיוון שזה היה יום של בית ספר וכולם שמה היו ילדים או נערים וזה היה נראה כאילו כל בתי הספר בעיר החליטו ללכת ליום בלונה פארק. מה שזה גרם זה לתורים מטורפים ומצאנו את עצמנו מחכים בתור של שעתיים לרכבת הרים בגלל שהכול היה עמוס ורצינו לתפוס מקום לפני שהתור יתארך. חני שמרה על המקום בעוד איתי וגילי, אנחנו סיירנו בפארק כדי לגלות שברכבת ההרים השנייה יש אפילו יותר תור ובסוף מצאנו מתקן נחמד וקטן של סרט עם יריות ב4D ממש נחמד ובלי תור, משם חזרנו לחני אחרי שעה וחיכינו איתה את השעה הנוספת שבסוף נהפכה לשעה וחצי עד שעלינו סוף סוף לרכבת הרים שלמזלנו בהחלט הייתה מהירה וכיפית, לא יודע אם היא שווה המתנה של שעתיים וחצי אבל כשאין משהו יותר טוב פשוט מתמקדים במתקן ולא בתור. לאחר מכן החלטנו שסיימנו את התורים הארוכים ועלינו על עוד כמה מתקנים חמודים בלי הרבה תור. המקום עצמו בסך הכל מאוד יפה, זה היכל עם חמישה קומות שמעוצב מאוד יפה וגם יש בו אפילו מגרש החלקה על הקרח, חוץ מזה יש גם חלק של הפארק בחוץ שהוא מאוד יפה עם אפילו טירה, שהקוריאנים ההזויים מחכים חצי שעה בתור רק בשביל להגיע למקום המושלם לצלם אותה. המתקנים האחרים היו גם כן חביבים ביותר, מתקן של נסיעה איטית שבדרך צריך לירות בדרקונים, מתקן של סרט שהכיסאות בו נמצאים באוויר והם גם זזים כדי שתרגיש כאילו אתה בתוך בסרט, קצת כמו במתקן סורין בפארק דיסנילנד בעולם, רק שבמקום לראות את העולם אתה רואה ארצות בדיוניות מוזרות של סלעים, מים אוויר, ועוד, קצת הזוי אבל נחמד. חוץ מזה היינו גם ברכבת איטית שנוסעת מעל הפארק ומתקן של אבוב גדול שנוסע באיטיות על נהר ובדרך רואים כל מיני דברים יפים. בסך הכל קצת התבאסנו מהצפיפות אבל הצלחנו בסוף כן להינות.

בערב נפגשנו עם ירון ונסענו לרובע הונגדה, רובע הסטודנטים של העיר שמפורסם במופעי הרחוב שלו, בפועל ראינו כמה, אבל לא מלא. ברובע הזה נתקלנו בעוד חנות כזאת של בובות כמו פופים, כמו הזאת בקניון COEX רק הפעם הרבה יותר גדולה. ברובע הזה נפגשנו עם חברים של ירון מהארץ ודיבנו איתם לגבי הטיול ולגבי קוריאה והיה לנו ממש ממש נחמד, בנוסף לזה גם אכלנו במסעדה הודית פשוט נהדרת שמועמדת בהחלט לתואר המסעדה הכי טובה בטיול. בכלל שמנו לב שכל המסעדות הלא קוריאניות שלנו בטיול היו דווקא הטובות יותר (בעיקר ההודיות, אכלנו בשתיים ושתיהם היו פשוט מעולות, השנייה הייתה ביומלדת של איתי) זה אולי בגלל שהאוכל הקוריאני הוא ממש לא משהו, חשוב להגיד שכן היו מסעדות קוריאניות טובות ומתוכם בעיקר שתי מסעדות הברביקיו המעולות שאכלנו בהם שהשנייה מבינהם, זאת שבכיכר BIFF, גם כן מועמדת רצינית לתואר המסעדה הטובה ביותר בטיול. נשארנו לדבר כולנו עד מאוחר ובסוף חזרנו למלון בשעה הכי מאוחרת שהייתה לנו בטיול, עייפים, קצת מאוכזבים אבל עדיין בעיקר שמחים מעוד יום במדינה והעיר הנפלאה הזאת. מפה נשאר רק את היומיים האחרונים שלנו בסיאול ובכלל בקוריאה, והם יהיו בבלוג הבא, עד כאן, איתי, גילי, חני וירון. 

סיאול, עיר של חדשנות, היסטוריה, גשם וגם קצת זיקוקים

 שלום לכולם. אז אחרי שלושה ימים בבוסאן, עברנו אל עבר העיר הכי גדולה בקוריאה, סיאול, שמה היינו לא פחות משבוע שלם. את היום הראשון העברנו, בבוסאן, ברכבת, ובסוף גם בסיאול, באיזור אינסה דונג הצבעוני והנהדר ובטיילת הנחל היפה. משם נשארו לנו עוד 6 ימים בעיר שמילינו אותם בביקור באיזורים שונים בעיר הגדולה ומגוונת הזאת. סיאול היא עיר עם מלא מקומות וגם הרבה איזורים, ואנחנו למעשה השתדלנו בכל יום להתמקד באיזור אחד, אולי שניים של העיר. מעבר לזה מדובר בעיר עם הרבה שילוב, מצד אחד זאת עיר עם הרבה היסטוריה ואפשר לראות את זה, יש בעיר ארמונות, מוזיאונים ועוד כל מיני אתרים היסטוריים שונים. היא גם עיר מסורתית, ואפשר לראות בה טקסים מסורתיים, מקדשים ועוד כל מיני דברים כאלה. אבל מצד שלישי מדובר גם בעיר מאוד מודרנית, עם גורדי שחקים, מרכזי קניות ענקיים, וגם כמובן בסיאול יושבות כמה מהרשתות הכי גדולות בעולם שנוסדו בקוריאה והמטה הראשי שלהם נמצא בעיר, שבראשם נמצאים סמסונגג, LG ויונדאי. השילוב הזה מורגש לאורך הטיול בעיר וזה גם קרה כמובן ביומיים המלאים הראשונים שלנו בעיר (יום קודם טיילנו בעיר רק בערב). 

אז ביום שבת (ה8 לאוקטובר אם למישהו ממש משנה) ידענו מראש שיש פסטיבל זיקוקים בסיאול בערב, ותכננו את היום כך שאכן נגיע אליו. בהתחלה לא בדיוק הבנו מה זה הפסטיבל, רק במהלך היום התחלנו לאט לאט להבין מה זה וכמה גדול זה, עד שבסוף היום גילינו שזה גדול אפילו יותר. בכל מקרה, בתחילת היום נסענו אל עבר ארמון צ'אנדאוק, מדובר בארמון השני הכי גדול בסיאול והוא נחשב לזה שהכי כדאי לבקר בו. כשהגענו לארמון גילינו להפתעתנו שיש איזשהו טקס מסורתי בכניסה לארמון , ולא ממש הבנו מה זה. בעיקרון יש את טקס חילופי המשמר המסורתי אבל הוא מתרחש בארמון השני, בסוף הבנו שבעצם מדובר בחג לכבוד איזשהו מלך שכולל תהלוכה ברחבי סיאול שמתחילה בארמון הזה, אנחנו בעצם ראינו את הטקס שבו התהלוכה יוצאת מהארמון לכיוון העיר, היה האמת די מרשים. משם נכנסנו לתוך הארמון, כאשר קנינו כרטיסים בכניסה גם לסיור המודרך לגנים הסודיים. לפני הסיור יצאנו לטייל בארמון, הארמון לא כזה גדול אבל עדיין מרשים, חלק מהמבנים יותר וחלק פחות, לא מדובר באיזשהו משהו מאוד מיוחד, ורוב המבנים נראים בערך אותו הדבר, עם זאת זה לא אומר שזה לא מרשים. הבנייה של הארמון הזה מאוד דומה לבנייה של העיר האסורה בביג'ין (שגם בה היינו), מדובר במבנים של עץ שקורות העץ פשוט מונחים אחד על השני. המבנים מועצבים וכן מרשימים וכן מומלץ לבקר בארמון, פשוט לדעתי צריך לבחור ארמון אחד, בגלל שלא היינו בשני קשה לנו להגיד מה עדיף אבל ארמון צ'אנדוק בהחלט היה לא רע. אחד היתרונות של הארמון הזה זה הגנים הסודיים, גני הארמון שבשביל להגיע אליהם צריך להשתתף בסיור מודרך של שעה וחצי, הסיור היה נחמד, קצת לפעמים משעמם אבל כן למדנו כמה דברים מעניינים על התרבות הקוריאנית, הגנים לעומת זאת, יפים אבל לא בטירוף, היה אפשר לראות שם שלכת יפה אבל זה היה פחות יפה ממה שציפינו והתאכזבנו קלות, אבל עדייין לא היה כזה נורא. 

משם יצאנו מהארמון והלכנו לעבר שוק גוואנג'אנג. מדובר בשוק הראשון של סיאול והוא שוק בעיקר של אוכל, אבל של מקומיים. קודם כל השוק הוא מקורה וגם צפוף מאוד, אולי זה בגלל העובדה שהוא לא כזה גדול ובהחלט יותר קטן מהשווקים האחרים שהיינו בהם בהמשך. חוץ מזה האוכל שם הוא אוכל של מקומיים, אוכל שגילי הצמחונית, לא עפה עליו. קנינו בשוק כמה מאכלים, חלק היו טעימים, חלק פחות, כולל גם ניסיון ראשון של מנת העוף המטוגן הקוריאני, רק שהפעם הזאת לטעמי הייתה פחות טובה. משם יצאנו החוצה מהשוק בזמן שגילי נשארה רעבה, וזה גרם ללא מעט עצבים. אם זה לא מספיק גם אחרי זה ראינו שהשעה יחסית מוקדמת, יותר מוקדמת ממה שחשבנו והתווכחנו מאוד לגבי האם להגיע לאיפה שהפסטיבל הרבה זמן לפני או לעבור בדירה, כשאנחנו יודעים שעומד להיות צפוף בפסטיבל, היו דיווחים משנים שעברו שדיווחו על מעל מיליון איש, והאמת, זה לא נראה לי כזה מופרך. רבנו מלא, כולם היו עצבנייים, והחלטנו ללכת לבית קפה להירגע, ומשם החלטנו לבסוף לנסוע ישירות אל עבר הפסטיבל. הגענו לפארק איפה שנמצא הפסטיבל והיו שם כבר מלא אנשים, אבל מלא אנשים. הצלחנו להתמקם איפשהו על הדשא ומשם חיכינו שעתיים וחצי עד שיתחיל הפסטיבל. בדרך הסתובבנו קצת במקום, הלכנו לראות את נהר ההאן המרשים שהפארק נמצא לידו, הסתובננו גם בדוכני האוכל של הפסטיבל, חני וגילי אפילו החליטו לחכות בתור לשירותים, תור שארך הרבה יותר זמן ממה שכולם חשבו ובמהלכו הבנות נלחצו מהתור הארוך והבנים נלחצו לגבי איפה הבנות. בסוף לאחר שעה שלמה מצאנו אחד את השני בדיוק בזמן לתחילת הפסטיבל. הפסטיבל הוא בעצם מופע זיקוקים ארוך מאוד שכולל שלושה מופעי זיקוקים של שלושה מדינות שונות. זה התחיל במופע זיקוקים של רבע שעה של הצוות היפני, המופע היה יפה אבל תהינו למה הזיקוקים היו נראים רחוקים מאיתנו, למרות שהפארק אמור להיות המקום לצפות בהם. נאלצנו לעזוב את המקום שששמרנו ולהתנייד בפארק ידנית במטרה למצוא מקום טוב לראות אותם. המופע היה בהחלט מרשים (במיוחד הסוף), לאחר מכן היה עוד מופע של רבע שעה של הצוות האיטלקי שבו הזיקוקים נראו אפילו רחוקים יותר והוא גם היה הכי פחות יפה, אבל אז הגיע גולת הכותרת, מופע זיקוקים של חצי שעה שלמה של הצוות הקוריאני. הפעם הזיקוקים היו פשוט בצד השני של הנהר והקטע של כל המופע היה שהם נופלים אל עבר הנהר, וזה בהחלט היה מרשים. מי ששמר מקום ליד הנהר זכה לתצפית הכי טובה למופע אבל בשביל זה היינו כנראה צריכים לבוא עוד בתחילת היום, הסתפקנו במה שהצלחנו לראות וזה היה הרבה. המופע היה פשוט מדהים ולא משתווה לאף מופע זיקוקים שראינו בחיים שלנו (אולי לא בשביל חני וגילי שהיו במופע זיקוקים של יום הבסטיליה בפריז), זה היה פשוט וואו. כשהמופע נגמר רצינו לצאת מהפארק ואיתנו יצאו עוד אלפי אנשים. הם סגרו שם כביש שלם ודי רחב ועדיין היה צפוף בטירוף והייתה צריך להיות דחוס בין מלא אנשים. כמובן שכל אסונות הדריסה באירועים כאלה היו בראש של כולם,  אבל בסוף לא נראה לי שקרא משהו. אנחנו נשארנו אחד ליד השני, עשינו הפסקה לשירותים ברגע שראינו בית קפה, מה שנתן קצת לצפיפות לעבור וגם החלטנו לא לרדת לתחנת הרכבת התחתית שאליה ירדו מלא אנשים והחלטנו להמשיך עד התחנה הבא שבה כבר לא היו הרבה אנשים. משם חזרנו למלון אחרי יום ארוך ומעייף.

יום למחרת הגשם תקף אותנו שוב ונאלצנו להסתדר עם יום שלם שבו כל הזמן ירד גשם. החלטנו לא לתת לגשם לשנות לנו את התוכניות ונסענו אל עבר שכונת בוקצ'ון, שכונה עם בתי האנוק מסורתיים. כשהגענו דבר ראשון חיפשנו בית קפה ומצאנו בית קפה נהדר שנמצא בתוך בית האנוק. משם התחלנו את הטיול בשכונה הזאת כשהגשם לא עצר, אבל אנחנו הרי לא עשויים מסוכר ועברנו את זה בהצלחה. השכונה בסך הכל יפה, הגשם כן קצת הרס את החוויה אבל עדיין היה בסך הכל יפה. משם הגענו לארמון השני, ארמון גיונבוק, וכשהגענו הבנו שבעקבות הגשם נאלץ לוותר על טקס חילופי המשמר ונכנסו למוזיאון הפולקלור במקום. מוזיאון הפולקלור הוא בעצם סוג של חלק בארמון שלא דורש תשלום. החלק הזה מלא בכל מיני מבנים יפים שבראשם פגודה יפה, כאשר מתחתיה נמצא המבנה המרכזי שבו בעצם נמצא המוזיאון עצמו. בתוך המוזיאון ישנם שלוש תערוכות קבועות ושניים מתחלפות שכולם עוסקים בחיים של הקוריאנים בעבר. התחלנו באחת התערוכות המתחלפות שעסקה בעצם באלים של הכפרים העתיקים של קוריאה, זאת בעצם תערוכה שבה עוברים בין סרטונים אנימציה קצרים ומרשימים שמראים את האלים השונים. משם לתערוכה הקבועה הראשונה שעוסקת בחיי היום יום של הקוריאנים בעבר, בעצם זה מראה את היום שלהם ומה הם עושים בו. משם לתערוכה הקבועה השנייה שמציגה את השנה של הקוריאנים בעבר, כאשר בעצם התערוכה הזאת מתמקדמת בשנה במובן של ארבעת העונות ומציגה את החיים של הקוריאנים בכל אחד מעונות השנה. משם המשכנו לתערוכה המתחלפת השנייה, שהיא הייתה תערוכה מוזרה שלא בדיוק הבנו אותה שדיברה על קוריאנים ברוסיה (לפי הבנתי), ומשם לתערוכה הקבועה השלישית שמדברת על החגים והמועדים בתקופת שושלת ג'וסון (בתכלס הכל במוזיאון זה על התקופה הזאת), כאשר התערוכה כוללת את התלבושות שלהם בחגים ואת הדברים שהם היו עושים בהם. משם יצאנו החוצה כשהגשם עדיין לא מפסיק ואחרי הפסקה קטנה לארוחת צהריים נסענו אל עבר שוק דונגמון. מדובר בשוק השני הכי גדול בסיאול (אחרי שוק נמדאון), והוא נחשב למקום טוב לקניות (בסוף הבנו שזה לא בדיוק ככה, אבל זה בהמשך), לצערנו כשהגענו התגלה לנו שהשוק סגור עקב זה שהיה יום ראשון. קצת בבאסה המשכנו ללכת קצת בגשם עד שהגענו אל עבר הDDP (ראשי תיבות של דונגמון דיזיין פלאזה), מדובר במבנה בצורה קצת מוזרה שהוא בעצם מרכז אדריכלי. המבנה יפה בעיקר בערב כשהאורות דולקים ואנחנו התכוונו להיות שם קצת ואז להתרשם ממנו באורות. אז הסתובבנו קצת בשוק הפשפשים של המקום, עשינו עצירה קצרה בבית קפה ולבסוף הגיע שעת הערב והאורות דלקו והמראה בהחלט היה יפה, זה מזכיר מראה של חללית. משם החלטנו להיכנס לתוך יונדאי אאוטלט שהיה שם (הסברתי על זה בבלוג על בוסאן), כל האיזור הזה בכלס מלא במרכזי קניות כאלו. במרכז הקניות התפצלנו, אנחנו הבנים עצרנו למסעדה מעולה שמה אכלנו נודלס ברוטב של שעועית שחורה, וזה לא כזה נורא, למעשה זה דווקא די טעים. משתמשים פה בכלל הרבה בשעועית, גם שעועית שחורה לרטבים לנודלס, וגם בעיקר, שעועית אדומה שמשמשת אותם להכנת ממתקים, אני פחות אהבתי אבל היו כאלה שכן. משם כבר חזרנו למלון אחרי יום רגוע יותר ועדיין מעולה.

מבוסאן לסיאול

אז הגענו לחלק העירוני בטיול, לעיר השנייה בגדולה בקוריאה, בוסאן. סיפרתי כבר על היומיים הראשונים שלנו בעיר שהיו פשוט מדהימים אבל היינו בעיר עוד יום אחד לפני היום שבו נאלצנו לעבור לעיר הכי גדולה בקוריאה שהיא גם עיר הבירה שלה, סיאול. יש הבדל לא קטן בין שני הערים, בוסאן היא קודם כל עיר נמל, אחת הגדולות בעולם, ומרגישים את זה, וגם מדובר בעיר יותר מודרנית ופחות היסטורית מסיאול, סיאול היא מאוד מגוונת, ציבעונית, ואתה יכול למצוא בה הרבה ניגודים ודברים שונים. 

בכל מקרה, ביום השלישי והאחרון שלנו בבוסאן החלטנו שוב פעם להתפצל, הפעם למשך כל היום. הבנות הלכו לקניות באיזור seomyeon, איזור קניות גדול עם הרבה חנויות שוות, אנחנו הבנים, הלכנו לטייל קצת בעיר. נסענו לעבר חוף סונגדו, חוף קטן ויפה כאשר אחד מהדברים היפים שבו זה גשר על המים שאפשר ללכת עליו, לצערנו הגשר היה סגור עקב שיפוצים והסתפקנו רק בחוף עצמו. משם הלכנו לכיוון פארק amnam שנמצא לא רחוק משם, בעיקרון יש טיילת שמחברת בין החוף לפארק שנמצאת על הים אבל גם היא הייתה סגורה עקב שיפוצים, אז נאלצנו ללכת ליד הכביש שנמצא מלמעלה לים. לבסוף הגענו לפארק כשהמטרה שלנו שמה היא גשר תלוי שמגיע לאי קטן קרוב ומתצפת על הים. לצערנו גם הוא היה סגור וכל זה בהחלט היה מאוד מבאס, כל הדברים שבאנו בשבילהם באיזור הזה היו סגורים. בעיקרון יש בין החוף לפארק גם רכבל שמחבר בניהם שהחלטנו לא לעשות, למרות שבמחשבה לאחור, בגלל שהכל היה סגור, קצת התחרטנו שלא עשינו. בלית ברירה החלטנו להסתפק במה שיש ויצאנו לסיבוב בפארק. לפארק יש קצת מראה של יער כאשר מידי פעם יש תצפיות משם לים. גם המסלול הביא איתו בעיות כשהוא התחיל לאתגר את פחד הגבהים של ירון עד שלבסוף הוא נשבר ואיתי המשיך לבד עד שבסוף המסלול כבר הגיע לקטע מאוד מפחיד של שביל צר מאוד וגם הוא נשבר. בהחלט היה מדובר קצת באכזבה אבל בסך הכל כן זכינו בכמה תצפיות יפות אל הים. משם נסענו שוב לכיכר BIFF בשביל עוד מסעדת ברביקיו, הפעם זאת הייתה מסעדה פחות מפוארת מהפעם הוקדמת, יותר מסעדה מקומית שהגישה בשר חזיר טעים שאותו המלצרים בישלו בשבילנו (שזה אפילו יותר טוב כי כך אין את הדאגה שאנחנו לא עושים את זה נכון), בנוסף לזה היה גם מרק טעים ואורז עם מים חמים שלא בדיוק הבנו מה אנחנו עושים איתם (עם המים החמים), המלצרים ניסו להסביר לנו אבל לא הבנו וכל פעולה שעשינו גרמה לצחוקים של האנשים במסעדה שגרמו לנו להבין שעשינו את זה לא נכון, בסך הכל. עד הסוף לא ממש הבנו מה בדיוק היינו צריכים לעשות, אבל בסוף, במסעדה אחרת הסבירו לנו בצורה ברורה יותר והבנו, אבל זה כבר בהמשך. בגדול למרות הקטע בסוף המסעדה הייתה מעולה ואפילו יותר טובה מהקודמת. לאחר מכן עשינו סיבוב נוסף באיזור, נכנסנו אפילו לקניון לסיבוב קניות מהיר שבו להפתעתנו התחיל פתאום מופע מזרקות לא רע בכלל, ומשם חזרנו למלון ונפגשנו עם הבנות אחרי יום לא מדהים אבל בסוף גם לא כזה נורא.

בסוף היום תכננו ללכת כולנו שוב פעם לכיכר BIFF כדי לראות אותה בערב, בזמן הפסטיבל (הפסטיבל לא באמת עניין אותנו, רק רצינו לראות איך האיזור נראה שם וגם לאכול באיזור אוכל הרחוב שהיה שם), בסוף היינו עייפים מידי והחלטנו לוותר, ובמקום זה הלכנו למסעדה ליד המלון שבה מסוע עם כל מיני מנות קטנות (בעיקר סושי) שאפשר לקחת מהמסוע ולאכול, התשלום הוא לפי כמה צלחות שהורדת, היה נחמד מאוד וטעים מאוד. משם סיימנו את היום הנחמד הזה וגם את הטיול שלנו בבוסאן

למחרת ארזנו את הדברים במלון בבוסאן, הלכנו לבית קפה מתחת למלון ואז נסענו ברכבת התחתית לתחנת בוסאן שממנה יוצאת רכבת הKTX. התחנה שמה מאוד גדולה ומזכירה שדה תעופה, מלא בתי קפה ומסעדות, המון מקומות ישיבה ואנשים שמחכים שמה עד שיגיע הזמן לרכבת שלהם (אבל פה לא צריך לעשות בורדינג הרבה זמן לפני) חשוב להגיד שעוד קו דימיון הוא שצריך להזמין את הרכבת מראש (אבל לא כל כך הרבה זמן מראש כמו בטיסה) וגם משלמים לא מעט כסף (אבל פחות מטיסה). ב1 בצהריים עלינו על הרכבת והתחלנו בנסיעה של שעתיים וחצי בערך עד לסיאול כאשר בדרך עוצרים בכל מיני תחנות באמצע. מדובר ברכבת מהירה, הרבה יותר מהירה מרכבות מטרו, והיא נועדה לנסיעות בין עירוניות, כאשר רוב התיירים משתמשים בה לצורך הנסיעה מבוסאן לסיאול, ואני מאמין שככה גם הרבה מקומיים. הנסיעה היא לא תת קרקעית אבל היא חלק בתוך מנהרה וחלק בחוץ. בסוף הנסיעה נכנסנו לתוך סיאול ושמה היה שיא הנסיעה כשעברנו בגשר מעל נהר ההאן, הנהר שחוצה את העיר שהוא מאוד רחב ומרשים, ראינו אותו עוד כמה פעמים בהמשך. לבסוף הגענו לתחנה של סיאול שהייתה גדולה לא פחות מזו של בוסאן. משם הלכנו ברגל למלון שלנו שצמוד לתחנה, שגם הוא היה לא רע עם בעלת בית מקסימה. השארנו שם המזוודות נחנו ממש טיפה וחזרנו חזרה לתחנה ולקחנו את המטרו לעבר איזור אינסה דונג. מדובר באיזור האומנים של סיאול שמלא במלא חנויות מגניבות, גלריות, וגם כמה פסלי ואומני רחוב. מרכז האיזור הוא רחוב אינסה דונג, מדרחוב מרשים עם כל מה שהזכרתי קודם, מעבר לזה, יש בניין פתוח עם איזה ארבעה קומות שעוברים בניהם דרך דק עץ כזה, שבהם גם חנויות מגניבות וגלריות, חוץ מזה יש גם את הpoop cafe קפה שבו מלא דברים בצורת קקי, כל המסעדה מלאה באבזרים בצורת קקי, הוופל שלהם בצורת קקי, ויש להם גם משקאות מוגשים בכוס בצורת אסלה, ממש חמוד אבל בתכלס, בתמונות זה היה נראה לנו יותר טוב, נחמד אבל די קטן, ולנו לא הגישו כלום בכוסות אסלה. בסוף המדרחוב היה פארק שבו היה מעין סוג של של פסטיבל קטן לכבוד זה שהיה אז ירח מלא (ככה נראה לנו) שכלל פסל של ירח והופעה של מוזיקאי כלשהו על במה, לא משהו ענק. משם חזרנו לאינסה דונג, הסתבבנו קצת באיזור, וגם אכלנו, מדובר באיזור עם הרבה מסעדות. בסך הכל זה איזור ממש נחמד ואנחנו ממש נהנינו. משם הלכנו לטיילת של הנחל שהיה שם קרוב. מדובר בנחל מלאכותי שאת השם שלא אני לא יכול לכתוב או להגיד, שפעם היה מרכז העיר אבל בשנות החמישים הוא יובש והפך לזרם שפכים עד שבתחילת שנות האלפיים הוא שוקם ובשנת 2005 הוא הפך לטיילת נחמדה בוארך של 6 קילומטרים שחוצה את העיר. זה נהר צר וחמוד כאשר יש עליו כל מיני אורות בלילה, בעיקר בסופו, שמה יש מפל מואר ופסל מוזר אבל מרשים, סך הכל זה לא מדהים, אבל עדיין נחמד ביותר. אנחנו טיילנו כאמור רק בסוף של הנחל, לא הלכנו את כל ה6 קילומטרים, אבל מאמין שזה תמיד אותו הדבר. משם חזרנו חזרה למלון אחרי יום ראשון מאוד טוב בסיאול, עם עוד שישה ימים נוספים בדרך העיר המדהימה הזאתי.

יום הולדת עם מקדש על הים, בתים צבעוניים, חופים גדולים, ותצפית גבוהה

 שלום לכולם. אז אחרי שלושה ימים באי הטבע המיוחד ג'ג'ו, יומיים בפסטיבל המסכות המטורף, יומיים של טבע טיפה יותר ירוק ופשוט (וגם טיפה קיטשי) של לראות שלכת באי נאמי ובשמורת סאוראקסאן, וגם יום בעיר ההיסטורית גיונגג'ו, חלק הנסיעות, המעברים בין מקום למקום וגם קצת הטבע, נגמר ופה הגענו לחלק העירוני בטיול בערים בוסאן ואז סיאול. 

אז ביום שלישי, ערב יום כיפור ארזנו את הדברים במלון הלא כל כך טוב שלנו בגיונגג'ו, צילמנו קצת תמונות אחרונות של המקום המרשים והתחלנו לנסוע אל עבר בוסאן. בדרך התחיל לרדת גשם רציני שסימן את היום הראשון שלנו בטיול שבו הגשם לקח חלק משמעותי ביום (ירד לנו גשם בג'ג'ו קצת שהיינו ברכב וגם חווינו אותו בחוץ ביום של סאוראקסאן אבל רק בסופו, פה זה היה בכמעט כל היום). עשינו עצירה בדרך כמו תמיד לבית קפה בשביל לפתוח את הדרך והמשכנו לנסוע, כשהגשם בינתיים לא עוצר. אחרי שעה נסיעה בסך הכל הגענו ליעד הראשון שלנו להיום haedong yonggungsa temple. מדובר במקדש שנמצא על הים ומה שנוצר בעצם זה מקדש מאוד יפה שהסיבה העיקרית להגיע אליו היא בשביל התצפיות המרשימות מאוד ממנו לים. הגשם בינתיים למזלנו נפסק וכמה דקות הליכה מהחנייה ומגיעים למקדש, משם יש ירידה אל תוך המקדש עצמו, כאשר במהלך הירידה אפשר לצאת שנייה הצידה לתצפית מרשימה מאוד על המקדש והים, המקום הכי יפה במקדש. המקדש עצמו יפה אבל זה די ברור שמדובר באתר תיירותי ושהמקדש עצמו הוא רק המשני פה. ראינו האמת תפילה אחת אבל כמעט כל האנשים שהיו שם והיו לא מעט, היו סתם תיירים. בהחלט אבל התצפיות מהמקדש אל הים מאוד מרשימות וזה בהחלט אתר חובה פשוט מהמם שלא כדאי להחמיץ, פשוט מהמם.

כשחזרנו , הגשם גם כן חזר והוא שוב פעם ליווה אאותנו לאורך כל הנסיעה. אנחנו נסענו עוד נסיעה של קצת יותר מחצי שעה עד לליד נמל התעופה שמה היינו אמורים להחזיר את הרכב ואז היו אמורים להסיע אותנו לנמל התעופה, זה מה שחשבנו. בפועל פגשנו שם בחור שפשוט הצטרף אלינו אל הרכב והסיע אותנו בדיוק באותו הרכב אל נמל התעופה שמה התרחשה ההחזרה האמתית, לא ברור למה היה צריך את העצירה המיותרת הזאת, אבל שיהיה. משם עשינו הפסקה קטנה בשדה התעופה ונסענו אל עבר המלון. הפעם המלון היה בעצם דירה במלון ענקי (אנחנו לא הזמנו חדר דרך המלון אלא דרך מישהי שיש לה חדר במלון שמשכירה אותו לאנשים באייר בי אן בי), החדר היה גדול, עם סלון גדול, מטבח, ושתי חדרים עם בסך הכל שלושה מיטות רחבות, חדר ממש טוב. אחרי שהתמקמנו בחדר החלטנו להתפצל, הבנות יצאו לקניות באחד הקניונים הענקיים שהיו צמודים למלון ואנחנו הבנים יצאנו לסיבוב בעיר, זה לפחות מה שרצינו. כשיצאנו דבר ראשון חיפשנו וגם מצאנו מסעדת ברביקיו. מדובר בסוג מסעדות בקוריאה שבהם מגישים בשר נא (בדרך כלל חזיר, במקרים נדירים בשר בקר) ואתה מבשל אותו בעצמך או שמבשלים לך אותו במקום ואז אתה אוכל אותו עם רטבים וירקות שונים. אנחנו בפעם הזאת נפלנו על מסעדת ברביקיו מפוארת שיש סיכוי שאפילו הגישה לנו בשר בקר (לא בדיוק הבנו, וזה גם לא מאוד שינה לנו) אנחנו בישלנו אותו בעצמנו, והתוצאה הייתה מאוד טעימה והייתה ארוחה ממש טובה. לאחר מכן ראינו שעדייין יורד גשם והחלטנו ללכת גם כן לקניון לסיבוב קטן. הקניון הזה נקרא לוטה דפרטמנט סטור, וזה בעצם קניון עם איזה 10 קמות של בעיקר בגדים אבל גם תכשיטים, מוצרי קוסמטיקה וגם מסעדות ואפילו קולנוע. מדובר ברשת שאפשר למצוא גם בסיאול וגם בבוסאן ואפשר למצוא כאלה דומים שהם בעצם אותו הדבר רק של חברה אחרת, כמו יונדאי אאוטלט. החברה הזאת לוטה, היא אחראית על מלא דברים ברחבי קוריאה, יש לה כמובן קניונים, אבל גם תחנות דלק, פארקי שעשועים, חברת השכרת רכב, רשת של מסעדות מזון מהיר, וגם מלונות, פשוט הכל. בכל מקרה, אנחנו הבנים עשינו סיבוב קטן בקניון (בלי מפגש עם הבנות) בלי שום מציאה (המבחר שם לגברים היה ממש קטן, לא היה הרבה, וגם מה שהיה לא היה טוב) ולאחר מכן חזרנו למלון ושם נפגשנו כולנו וחשבנו על מה עושים בהמשך. ראינו שהגשם נפסק והחלטנו ללכת אל חוף גוואנילי, אחד משני החופים הכי פופולריים בבוסאן (השני והפופולרי יותר, הוא חוף האונדה). בחוף גוונילי אפשר לראות את גשר גוואנגאן, גשר גדול שבערב יש עליו מופע אורות. אנחנו החלטנו ללכת ברגל לחוף (הליכה של בערך 2 וחצי קילומטר) וקצת הצטערנו על זה כי ההליכה לא הייתה יפה במיוחד וגם בסוף רצנו כמו מטורפים כדי להספיק למופע אורות רק כדי לגלות שטעינו בשעה. גם לפני המופע אורות הגשר היה מואר ומאוד מרשים, אז התרשמנו, אכלנו פיצה בפיצרייה קרובה ואז ראינו את המופע שלא היה כזה מרשים ומשם חזרנו ברכבת התחתית המאוד נוחה של בוסאן, בחזרה למלון. התשלום ברכבת התחתית גם בבוסאן וגם בסיאול, הוא בכרטיס הטי מאני, כמו הרב קו שלנו. משם חזרנו למלון וסיימנו את היום.

למחרת זה היה יום מיוחד, יום ההולדת של איתי, שהתחיל במסיבה קטנה, עם עוגה, נרות, שלט happy birthday, וגם כמה פצצות קונפיטי ממש קטנות שקיבלנו עם העוגה. אחרי זה קנינו עוד כמה דברים בסניף של פריז באגט שהיה ליד המלון, שהפעם היה כמו שצריך, מאפייה גדולה עם מלא דבריים שווים, ואז לאחר כל זה רק ב11 סוף סוף יצאנו מהמלון ונסענו עד לשכונת gamcheon. מדובר בשכונת אומנות שהקטע שלה הוא שהבתים שלה הם בתים צבעוניים, כמעט כל בית צבוע בצבע שונה. רואים את זה ממש טוב בכניסה לשכונה, יש שמה תצפית מדהימה לעבר השכונה, ממש יפה. בשכונה גרים אנשים, אבל עדיין רוב מי ששם זה תיירים. בכניסה לשכונה לקחנו את המפה של השכונה שבה גם אפשר לקבל חתימות בכל מיני מקומות שונים בשכונה. בכניסה לשכונה יש מוזיאון שמסביר את ההיסטוריה של השכונה, מדובר בשכונה שאליה ברחו פליטים ממלחמת קריאה, בגלל שבוסאן הייתה המקום היחידי שבו לא לחמו, והם התמקמו באיזור הזה, שהפך לשכונת עניים, כמו פאבלה (אפשר לראות את זה גם היום), השכונה לאט לאט שוקמה והפכה לשכונה של אומנות ותיירות. בכל השכונה יש מלא חנויות מזכרות חמודות, מלא ציורי קיר, ועוד כל מיני דברים חמודים. היה שם דג שהיה עשוי מקרשי עץ מעוצבים וצבועים, היה כל מיני פסלים, כאשר בראשם פסל של הנסיך הקטן שהפך לסמל המקום, ויש גם כל מיני גלריות חמודות. בדרך גם יש כל מיני תצפיות מהממות לשכונה ולבתיה הצבעוניים, ובגדול מדובר בשכונה מהממת ובאחד המקומות הכי יפים של הטיול.

 לקראת סוף הטיול שלנו בשכונה, הגענו לקפה duf, שמההתחלה היה נראה לנו מוזר, אבל לא היה ברור לנו עד כמה. הזמנו שם קפה וכריכים ואז המוכר אמר לנו לרדת למטע כדי להאכיל את הברווזים , ונתן לנו כמובן אוכל לתת להם. ירדנו למטע ובדרך עברנו במלא פסלים של מכשפות, רופאים זומבים, זומבים בכללי, גורילות, ועוד כל מיני דברים מזויעים ומוזרים. בסוף כן הגענו לברווזים שהיה נראה לנו שניסו לתקוף אותנו ובסוף פשוט שפכנו להם את האוכל לפני שהספקנו לצלם תמונה. בהחלט זה היה בית קפה מוזר, אבל מגניב.

 משם יצאנו כבר מהשכונה ונסענו אל עבר כיכר BIFF. BIFF זה ראשי תיבות של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בבוסאן (באנגלית כמובן). הפסטיבל הזה למעשה התחיל באותו היום אבל הוא מתרחש בערב, והפסטיבל לא עניין אותנו במיוחד. הכיכר עצמה האמת לא כזאת מרשימה, יש שמה מקום בו על הרצפה יש טביעות ידיים של מפורסמים שהשתתפו בפסטיבל, סגנון שדרת הכוכבים בהוליווד. עשינו שם הפסקה לאוכל ואחרי זה גם הלכנו לראות את שוק הדגים בבוסאן שהוא אחד הגדולים באסיה, ונחשב למאוד מרשים, בפועל הוא בעיקר מסריח ויצענו משם די מהר. משם הסתובבנו שם קצת בשוק הפתוח שהיה צמוד לכיכר ולבסוף הגענו למגדל בוסאן. המגדל נמצא בראשה של גבעה קטנה ואנחנו עלינו עד לראשה ואיתי וחני החליטו גם לעלות עד לראש המגדל. מראש המגדל נשקף נוף יפיפה לכל בוסאן, פשוט מהמם. אחרי שסיימנו להתרשם מהנוף ירדנו למטה ובדרך למעלית עברנו בתערוכה שמדמה צוללת, ממש סתם. מהמעלית מגיעים בעצם טיפה מעל הכניסה למגדל שמה יש כל מיני תערוכות, תעורכה שבה קירות צבועים שכל קיר מייצג צבע אחר של בוסאן, תערוכה של סרטון שמציג את ארבע העונות של קוריאה, וגם היכל שמראה ציור של בוסאן שמעליה זיקוקים. משם המשכנו לבית קפה שצמוד לקומה הזאת ומשם ירדנו למטה, התאחדנו עם ירון וגילי וחזרנו למלון.

אחרי מנוחה קלה במלון נסענו לעבר חוף האונדה, החוף הכי פופולרי בבוסאן. בהתחלה התרשמנו קצת מאיזור החוף שהוא בעצם מרכז העיר והגענו למסעדה הודית טעימה מאוד שבה ציינו שוב את היום הולדת של איתי. משם הלכנו לראות את החוף. מדובר בחוף ענק עם טיילת שמשתרכת לאורכו, שאנחנו היינו גם היה פסל מחול לכבוד פסטיבל הקולנוע (נראה לי). החוף היה מאוד גדול ומרשים ודי אהבנו אותו. משם סיימנו את היום בעוגה בקפה הולי, עוד רשת בתי קפה קוריאנית. ומשם שם חזרנו למלון אחרי יום מדהים שהיה אחד הימים הכי טובים שלנו בטיול, ולא רק בשביל איתי.