שלום לכולם,

לא האמנו שנאמר זאת הקרוב אבל קררררררר לנו. אנחנו בעיירה שנראת טקאדי לייד שמורת הטבע פריאר.

קצת על קורותינו בימים האחרונים:

עזבנו בעצב את קובלם ונסענו עם הנהג המטורף ביותר על פני האדמה לעיירה אלפי, 4 שעות נסיעה מייגעות ומלאות צפירות, והתקפי לב. ברגע שנכנסנו לעיירה אלפי הבנו שהתיאורים של עיירה פורטוגזית שלווה על פני האגם רחוקים מהמציאות. מדובר בעיירה הודית טיפוסית מלוכלכת ודחוקה. 

עם זאת, כשהבנות פוגשות חנויות לא משנה להן הלכלוך והדוחק והן בילו את אחר הצהריים בשופינג הודי וחזרו עייפות אך מרוצות. 

החדר שלקחנו היה נחמד מאוד - בית מארח שנמצא בלב העיירה אך ברחוב צדדי ושקט עם חצר ענקית. בעל הבית איש נחמד מאוד שעזר לנו לארגן את ההיי לייט של העיירה - שייט באגם בhouseboat כולל לינה ואוכל. למחרת בבוקר קמנו ועלינו על הסירה שהיא בעצם בית צף, עם מטבח, מקלחת שירותיפ ואפילו מזגן מקפיא. על הסירה צוות מיומן שכולל קצין בישול, קצין ניווט, קצין ניקיון וכו... בסך הכל שני אנשים פינקו אותנו באוכל משובח הכולל דגים, פירות ירקות והמון אורז וצ'פטי לילדים. השיט היה מדהים לכולנו מלבד לאיתי שהתקשה להתחבר לשלווה. בשיט מתוודעים לחיים של המקומיים על גדות האגמים הללו. מי שקרא את 'אלוהי הדברים הקטנים' יודע במה מדובר. תמונות למכביר תוכלו לגלות בקישור למעלה.

למחרת בבוקר סיימנו עם השיט וחזרנו לבית שישנו בו ובעל הבית סידר לנו נהג שפוי, דובר אנגלית (לטענת חני חתיך), ובעיקר ללא אצבע על הצופר. הדרך לטקאדי ארוכה ומפותלת אך יפה מאוד. הנסיעות כאן מתבררות כקשות, למרות שאנחנו נוסעים במוניות. 

הגענו לבית מארח נוסף, מקסים עם חדרים גדולים ומפרסת עם נוף מרהיב לכיוון השמורה. לטענת בעל הבית אם נסתכל טוב נוכל לראות חיות בר - מלבד איתי לא זיהינו משהו כזה.

מחר ניסע לרכב על פיל ולרחוץ אותו - תאמינו או לא אנחנו אפילו משלמים על זה. נדווח מחר עם תמונות של הפיל בורח מאיתי.

חני מוסיפה - למרות כל הצחוקים הילדים מדהימים ונהנים, ואנחנו נהנים מהם. 

חני וירון.