הופה גאנגאם סטייל

 אז אחרי לא מעט זמן של הפסקה, הבלוג ממשיך ובדיוק מאותה הנקודה שבה עצרנו, הגענו לסיאול שבה בילינו כבר שלושה ימים שבהם ראינו את הצדדים החדשים שלה וגם המסורתיים והעתיקים שלה, ובנוסף לזה זכינו לראות מופע זיקוקים מטורף ולחוות יום שלם של גשם. 

למחרת לא ירד גשם כמעט אבל כן היה קר, ממש קר (יחסית לישראל, בתכלס ביחס למדינות אחרות וגם לקוריאה בחורף, לא היה כזה קר), סביבות ה10 מעלות לאורך כל היום. ביום הזה תיכננו (תוכנית שבסוף מימשנו) ללכת אל עבר רובע גאנגנאם, וכן, זה אותה גאנגנאם שמוזכרת בשיר הקוריאני המאוד מפורסם, גאנגנאם סטייל (השיר כנראה מתייחס לאווירה והסטייל של הרובע הזה).

עוד לפני גאנגנאם התתחלנו את היום בהליכה ברגל עד לשוק נמדאון, השוק הכי גדול בסיאול. מדובר בשוק פתוח עם חלקים שנמצאים בפנים שיש בו פשוט הכל, בגדים, מזכרות, אביזרי קוסמטיקה, כל מיני אביזרים מעניינים, תיקים, אוכל, פשוט הכל. עשינו שם סיבוב של כמה שעות שבמהלכו התרשמנו מהגודל והמגוון הרחב של השוק, מכל אווירת ההאלווין שהגיע קצת אחרי שעזבנו ומסתבר שבקוריאה חוגגים את ההאלווין וזה גרם לזה שבהמון חנויות היו דברים של ההאלווין, וגם מכל האביזרים המגניבים שהיו גם סוג של מזכרות, ממגנט עם תמונה של קוריאה שבקצה שלו יש גם פותחן, מגנט שבצורה של בקבוק בירה עם פותחן ב"מכסה" שלו, מאפרה עם איורים קוריאנים, כל מיני בובות קטנות של אנשים בלבוש הקוריאני וגם סימניות שבקצה שלהם יש את הדגל של קוריאה או דברים שקשורים לקוריאה. לפני שנכנסנו לשוק גם ראינו את שער סונגימון המרשים שנמצא בכניסה לשוק. בסוף אחרי סיבוב של שעתיים, שלוש במקום, שבמהלכו התרשמנו, קנינו אבל לא הגענו גם לאיזור האוכל כך שקשה לנו להגיד מה יש שם אבל בגדול זה שוק פחות של אוכל. השוק הוא שוק מאוד טוב לקניות אבל לא רק וגם להתרשם ממנו ולא לקנות זה גם טוב, אתה לא חייב להיות חולה קניות בשביל להיות שמה וגם הקניות שמה זה קניות של שוק ומותגים אמתיים אי אפשר למצוא שמה. אז אחרי כל זה המשכנו משמה אל עבר גאנגנאם.

גנגנאם הוא בעצם רובע מאוד גדול שמאפיין בעצם את האיזור שבצד השני של נהר ההאן, ומדובר באיזור פחות מסורתי ויותר מודרני, איזור עם הרבה גורדי שחקים הרבה חברות גדולות יש שמה, הרבה סלבריטאים קוריאנים גרים שמה ובגדול זה איזור העסקים של העיר. אז כאמור הרובע מאוד גדול מה שגורם לטיול בו לא להיות רגלי אלא טיול שבו נסענו בתחבורה הציבורית בין האתרים השונים ברובע. אנחנו נאלצנו לוותר על אחד המקומות שנחשבים להכי טובים ברובע שזה מרכז המבקרים של סמסונג שפשוט נסגר. אז בלית ברירה עשינו את הטיול ברובע בלעדיו והתחנה הראשונה שלנו הייתה קניון COEX שבו ובאיזור שלו נמצאים כמה מהאטרקציות הכי מרכזיות ברובע. הקניון הוא בעצם קניון ענק עם מלא דברים ובתוכם גם כמה אטרקציות תיירותיות. את הטיול שלנו בקניון התחלנו בארוחת צהריים במסעדה איטלקית מעולה בקניון, נראה לי בין המסעדות האילקיות הבודדות שמצאנו במדינה. משם יצאנו לטיול בקניון, במהלכה הגענו לחנות חמודה עם כל מיני בובות, קצת בסגנון של בובות הפופים רק יותר קטן ושמה יש אוספים שאתה יכול לבחור ואתה לא יכול לדעת איזו בובה אתה תקבל מתוך האוסף, בסך הכל חנות חמודה. משם הגענו לאטרקציה המרכזית בתוך הקניון, ספריית סטארפילד, ספרייה ענקית עם בניינים שלמים של ספרים. למרות שראינו לא מעט אנשים שהסתכלו בספרים, זה די ברור שהדבר הזה נעשה בעיקר בשביל תיירים ובשביל להרשים אותם בגודל של זה, הקטע הזה של דברים שנעשים במיוחד בשביל תיירות הוא משהו חוזר בקוריאה ומשהו שכתיירים צריכים לדעת להבין ובסוף, זה דווקא נחמד וממש לא נורא, התחושה היא באמת קצת קיטשית אבל לנו זה היה נחמד, זה סוג אתרים שהיו לנו כבר בעבר בטיול הזה כמו למשל האי נאמי, וביום הזה היו לנו עוד הרבה. משמה עשינו עוד סיבוב קטן בקניון ובסוף יצאנו ממנו והתרשמנו ממה שיש מבחוץ לקניון, שדרה של כל מיני פסלים שונים כאשר גולת הכותרת מבניהם הוא הפסל של גאנגנאם סטייל, דוגמה מצוינת לסוג האתרים הקיטשיים שהזכרתי קודם. מדובר בפסל של תנועת הידיים שאותה עושים האנשים בקליפ של השיר ועליה הכיתוב גאנגנאם סטייל, בנוסף לזה יש בצד מסך שבו מנוגן ומושמע השיר ואנחנו, שכבר לא ראינו את הקליפ הרבה זמן, צפינו בו שמה ופשוט נקרענו מצחוק, היה לנו ממש נחמד ומי שאוהב אתרים קיטשיים כאלו ובעיקר חי בתקופה שגנגנאם סטייל יצא (היום השיר הזה כבר לא מאוד מפורסם לכן מי שלא זוכר את התקופה שהוא היה להיט זה פחות ירגש אותו) חייב לבוא לשמה. לאחר מכן הגענו למקדש קטן ליד התחנת רכבת, יפה אבל ראינו יפים יותר. משם כבר נסענו לתחנה הבאה שלנו ברובע

התחנה הבאה שלנו הייתה עוד אתר קיטשי לחלוטין שזה הK STAR ROAD, מדובר בדרך עם 17 פסלי רחוב בדיוק באותה הצורה (קוראים להם בובת גאנגנאם) שכל פסל כזה מעוצב על ידי להקת K POP אחרת, רובם לא מאוד מוכרות לציבור הרחב, אבל כן נמצאת שמה הלהקה הסופר מפורסמת BTS, הלהקה הקוראנית השנייה המפורסמת, להקת הבנות BLACK PINK, לא מופיעה שמה. משהו שאפשר לשים לב שמה שכל הלהקות הקוריאניות הם או להקות בנים, או להקות בנות, אין אף פעם ערבוב, הכל זה סיבה של הממשלה הקוריאנית ששולטת בלהקות האלו ומחליטה מי ישתתפו בה. בדרך הזאת יש בובות יפות יותר, יש יפות פחות ובסך הכל זה אחלה מקום לתמונות סלפי וזה בסך הכל מקום ממש נחמד, והדרך אורכת רק משהו כמו קילומטר. משמה השכנו לתחנה האחרונה שלנו ליום הזה פארק בנפו. מדובר בפארק גדול שמשקיף על נהר ההאן ועל הצד השני שלו. במקום ישנם מעין איים מלאכותיים שהם בעצם דקי עץ שמעליהם יש מבנים, כאשר אנחנו ישבנו במסעדה באחד קטן שממנו היה אפשר לראות אחד גדול ומרשים שהיה מואר יפה בלילה, האחד הזה גם היה מחובר לעוד שניים לא פחות גדולים ממנו. בשלב הזה כבר היה ממש ממש קר, קפאנו מקור אבל עדיין התרשמנו מהנהר, מהצד השני שלו, משלושת המבנים וגם חיכינו למופע של מזרקה שיוצאת מתוך גשר שנמצא על הנהר, אבל המופע לא פעל באותו היום ונאלצנו ללכת בלי לראות אותו. את הדרך עד התחנת רכבת עשינו כשאנחנו קופאים מקור אבל בסוף הגענו וחזרנו למלון אחרי יום פשוט נהדר בסיאול. 

למחרת התפצלנו למשך כמעט כל היום, ירון בילה את היום לבדו והלך לטיול בעיר ולמסע בעיר, שבמהלכו גם הגיע אל שוק דונגמון שגילינו ממנו שהוא מסתבר שוק סיטונאי שבו יש למשל חלק שלם שמוגדש רק לכפתורים ולכן הוא לא באמת מתאים לקניות אבל האיזור שלו דווקא כן והוא מלא בקניוני שופינג. במקביל חני, גילי ואיתי, אנחנו הלכנו אל עבר הלונה פארק לוטה וורלד. כבר לפני הטיול הבנו שאנחנו רוצים ללכת בטיול פעם אחת ללונה פארק ולפני הטיול חשבנו בכלל על לונה פארק אחר, האברלנד, הלונה פארק הכי גדול בקוריאה שמלא במתקנים ויש בו גם אפילו גן חיות, אבל בסוף במהלך הטיול התחלנו לגלות על לוטה וורלד, הלונה פארק המקורה הכי גדול בעולם שיש בו מתקנים לא פחות טובים מאברלנד רק עם הרבה פחות נסיעה (לוטה וולרד נמצא ברובע גאנגנאם בעוד אברלנד נמצא בכלל מחוץ לעיר) והוא גם פחות גדול מה שאומר שההליכה בו פחות מתישה. אז החלטנו ללכת לשמה ושהגענו לצערנו גילינו שממש לא היינו היחידים שמה. איתנו היו עוד אלפי קוריאנים שמילאו את הפארק ולא היה ברור לנו איך הגיעו לשמה מכיוון שזה היה יום של בית ספר וכולם שמה היו ילדים או נערים וזה היה נראה כאילו כל בתי הספר בעיר החליטו ללכת ליום בלונה פארק. מה שזה גרם זה לתורים מטורפים ומצאנו את עצמנו מחכים בתור של שעתיים לרכבת הרים בגלל שהכול היה עמוס ורצינו לתפוס מקום לפני שהתור יתארך. חני שמרה על המקום בעוד איתי וגילי, אנחנו סיירנו בפארק כדי לגלות שברכבת ההרים השנייה יש אפילו יותר תור ובסוף מצאנו מתקן נחמד וקטן של סרט עם יריות ב4D ממש נחמד ובלי תור, משם חזרנו לחני אחרי שעה וחיכינו איתה את השעה הנוספת שבסוף נהפכה לשעה וחצי עד שעלינו סוף סוף לרכבת הרים שלמזלנו בהחלט הייתה מהירה וכיפית, לא יודע אם היא שווה המתנה של שעתיים וחצי אבל כשאין משהו יותר טוב פשוט מתמקדים במתקן ולא בתור. לאחר מכן החלטנו שסיימנו את התורים הארוכים ועלינו על עוד כמה מתקנים חמודים בלי הרבה תור. המקום עצמו בסך הכל מאוד יפה, זה היכל עם חמישה קומות שמעוצב מאוד יפה וגם יש בו אפילו מגרש החלקה על הקרח, חוץ מזה יש גם חלק של הפארק בחוץ שהוא מאוד יפה עם אפילו טירה, שהקוריאנים ההזויים מחכים חצי שעה בתור רק בשביל להגיע למקום המושלם לצלם אותה. המתקנים האחרים היו גם כן חביבים ביותר, מתקן של נסיעה איטית שבדרך צריך לירות בדרקונים, מתקן של סרט שהכיסאות בו נמצאים באוויר והם גם זזים כדי שתרגיש כאילו אתה בתוך בסרט, קצת כמו במתקן סורין בפארק דיסנילנד בעולם, רק שבמקום לראות את העולם אתה רואה ארצות בדיוניות מוזרות של סלעים, מים אוויר, ועוד, קצת הזוי אבל נחמד. חוץ מזה היינו גם ברכבת איטית שנוסעת מעל הפארק ומתקן של אבוב גדול שנוסע באיטיות על נהר ובדרך רואים כל מיני דברים יפים. בסך הכל קצת התבאסנו מהצפיפות אבל הצלחנו בסוף כן להינות.

בערב נפגשנו עם ירון ונסענו לרובע הונגדה, רובע הסטודנטים של העיר שמפורסם במופעי הרחוב שלו, בפועל ראינו כמה, אבל לא מלא. ברובע הזה נתקלנו בעוד חנות כזאת של בובות כמו פופים, כמו הזאת בקניון COEX רק הפעם הרבה יותר גדולה. ברובע הזה נפגשנו עם חברים של ירון מהארץ ודיבנו איתם לגבי הטיול ולגבי קוריאה והיה לנו ממש ממש נחמד, בנוסף לזה גם אכלנו במסעדה הודית פשוט נהדרת שמועמדת בהחלט לתואר המסעדה הכי טובה בטיול. בכלל שמנו לב שכל המסעדות הלא קוריאניות שלנו בטיול היו דווקא הטובות יותר (בעיקר ההודיות, אכלנו בשתיים ושתיהם היו פשוט מעולות, השנייה הייתה ביומלדת של איתי) זה אולי בגלל שהאוכל הקוריאני הוא ממש לא משהו, חשוב להגיד שכן היו מסעדות קוריאניות טובות ומתוכם בעיקר שתי מסעדות הברביקיו המעולות שאכלנו בהם שהשנייה מבינהם, זאת שבכיכר BIFF, גם כן מועמדת רצינית לתואר המסעדה הטובה ביותר בטיול. נשארנו לדבר כולנו עד מאוחר ובסוף חזרנו למלון בשעה הכי מאוחרת שהייתה לנו בטיול, עייפים, קצת מאוכזבים אבל עדיין בעיקר שמחים מעוד יום במדינה והעיר הנפלאה הזאת. מפה נשאר רק את היומיים האחרונים שלנו בסיאול ובכלל בקוריאה, והם יהיו בבלוג הבא, עד כאן, איתי, גילי, חני וירון.